כ־5,000 ילדים, רובם מפולין ומהונגריה, הובאו אל בתי הילדים לאחר מסעות בריחה חוצי גבולות. המדריכים שקיבצו וליוו אותם היו צעירים בוגרי תנועות הנוער ושרידי המחנות והגטאות. המחברת מתחקה בספרה, בעזרת מחקרים, מסמכים ארכיוניים וראיונות אישיים, אחר הדרך שעשו המדריכים וחניכיהם מרגע השחרור עד לעלייה לארץ־ישראל: מי היו הצעירים שאספו את הילדים ושיכנו אותם ב"קיבוצי הילדים" ומדוע לקחו אותם לבווריה? מה היו המניעים להקמת בתי הילדים? עם אילו קשיים התמודדו המדריכים ניצולי השואה מצד אחד והשליחים מארץ־ישראל מצד אחר?