הספר דן בסוגיית ניצול היהודים בעבודת כפייה בגרמניה. מחנות הכפייה היו חלק ממערכת מחנות המשנה של מחנה הריכוז גרוס־רוזן ונכלאו בהם יהודים מפולין, מהונגריה וממדינות אירופה המערבית. האסירים היהודים שנלקחו מפתחי תאי הגזים והובלו לעבוד בעבור תעשיית החימוש הגרמנית היו האחרונים לשחרור. בספר נפרסת תמונה רחבה של חיי היהודים במחנות לגברים ולנשים, התמודדותם היום-יומית ופעילותם הרוחנית.
"...המחקר הראשון בישראל החושף את קורותיהם של יהודים מזגלמביה, מהונגריה ומגטו לודז' במחנות העבודה של גרוס־רוזן... מתבסס על מסמכים לא מוכרים, תעודות ועדויות ומביא ניתוח מעמיק על מדיניות הניצול של היהודים בידי המשטר הנאצי ובידי מפעלי החימוש והתעשייה הגרמניים... כמי שהיה אסיר במחנות אלה מצאתי בספר תשובות לשאלות ולתהיות לגבי התמונה הכוללת של החיים במחנות. מן הראוי שאנשי זגלמביה שהיו אסירי מחנות אלה יעיינו בספר ויקראו בו" [אברהם גרין, עלון זגלמביה, אפריל 2001].
"המחקר פותח בדיון בסוגייה הכללית של עבודת הכפייה ברייך השלישי ובבדיקת מקומם של היהודים במסגרת זו. המחברת מיטיבה לתאר את המתח בין בעלי האינטרסים השונים בעבודת הכפייה... עיקרו של הספר בתיאור החיוני והמפורט של חיי היום יום במחנות... פרק מעניין במיוחד, העוסק ביצירה הרוחנית במחנות, מתבסס בעיקר על רשימות של נשים שהשתדלו לכתוב ללא הרף על כל פיסת נייר שמצאו... הפרק כולל גם ניתוח מעניין מאוד של ערך שמירת הדת במחנות" [חוה אשכולי, גשר, חורף תשס"ג].
"לפנינו מחקר רחב הקף, מבוסס ומתועד היטב, שדן בעבודת הכפייה של האסירים היהודים... בניתוח מרשים היא יורדת לפרטי פרטים של עולם הסבל של המעונים... ולכוונות ולמעשים האכזריים של הנאצים..." [צבי בכרך, מוסף ספרים, הארץ, 4 ביולי 2001].
