מה היה קורה אילו היה אלוהים שומע את תפילותיו של יהודי אחד בגטו טרזין ויורד בדמות אדם כדי להושיט לו יד לעזרה? על כך מנסה לענות אוטו וייס בנובלה אישית ויוצאת דופן שכתב בגטו טרזין, כמתנת יום הולדת לאשתו ומסר לה אותה בלוויית איוריה של הבת הלגה שהייתה בת 13 כשציירה אותם בגטו. זהו ביטוי ייחודי ויצירתי לחיי הסבל, הפחד, הניכור והמאבק בגטו, לצד רגעים של אנושיות ותקווה עד הסוף המפתיע המעלה שאלות מוסריות ותאולוגיות מרתקות.
באוקטובר 1944 נשלח אוטו וייס למחנה אושוויץ-בירקנאו. אשתו ובתו לא זכו לראותו שוב, אך הן הצליחו לשרוד ולהשיב לידיהן את הנובלה.
הספר כולל הקדמה מאת הבת והאמנית הלגה ויסובה הושקובה ומבוא וביאורים מאת ההיסטוריונית רות בונדי.