למרות שלא היה שום היגיון באופטימיות בטרזיינשטט, הרשיתי לעצמי להשתכנע שהכל ישוב להיות טוב. יום אחד נשוב לדנמרק. אפגוש שוב את אבי, את פאני ואת אַנטֶה. הכל יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני המלחמה. אמרתי לעצמי שטרזיינשטט הוא חלום בלהות זמני. שנס מותניים והחזק מעמד, והכל יעבור. נשוב להיות משפחה מאוחדת. כך חשבתי.
כשהיה רוברט פישרמן בן חמש־עשרה הסתיימה ילדותו באבחה חדה. ב־ 2 באוקטובר 1943 , בשעת בוקר מוקדמת, פשטו הגרמנים על ביתו. אביו הצליח אך בקושי להימלט, ובני הבית הנותרים היו משוכנעים שהם מוגנים, ואולם הגרמנים תפסו את רוברט, את שלושת אחיו הצעירים ממנו ואת אמו וגירשו אותם מביתם. בשעה שרוב יהודי דנמרק הצליחו להימלט אל שוודיה הניטרלית היה רוברט אחד מכ־ 500 יהודים דנים ששולחו לטרזיינשטט. לאחר מסע משפיל וקשה באונייה ובקרון בהמות נכנסו רוברט ובני משפחתו בשערי טרזיינשטט — גטו בעל מאפיינים של מחנה ריכוז. בטרזיינשטט סבל רוברט מקור ומרעב ואולץ לעבוד בעבודת פרך. בימי הגירושים מטרזיינשטט אף נאלץ לסייע ליהודים המגורשים מזרחה להעלות את מטענם לרכבות הגירוש, וכל אותה עת לא הרפה ממנו הפחד שהוא, אֶחָיו ואמו יגורשו גם הם כי לא ידע על ההחלטה שיהודי דנמרק לא יגורשו מזרחה. חבילות המזון שהחלו להגיע מדנמרק סייעו להתגבר מעט על הרעב, אך לא על אימת החיים בטרזיינשטט. אחותו הגדולה פאני, שהצליחה להימלט לשוודיה, כתבה לבני המשפחה הכלואים בטרזיינשטט כי שלום לה, לאחיו הגדול של רוברט ולאביהם, והחלום שהמשפחה תשוב ותתאחד ותחזור לחיות בשלווה ובשמחה העניק לרוברט כוח להתמודד ולשרוד. לאחר שמונה־עשר חודשים חולצו יהודי דנמרק מטרזיינשטט לשוודיה, אך השחרור נמהל באבל כבד מנשוא כשהתברר לרוברט שאביו ואחיו טבעו בשעת הבריחה לשוודיה. רוברט הצעיר, שכבר בטרזיינשטט קיבל עליו את האחריות לאמו ולאֶחָיו הצעירים, עמס עתה על כתפיו עוד משא וטיפל ככל יכולתו בבני המשפחה הנותרים. על־אף הטרגדיות הנוספות שפקדו את המשפחה ועל־אף הצלקות שנצרבו בנפשו בימי השואה הצליח רוברט לרכוש מקצוע ולהקים משפחה. בשנת 1972 עלה לישראל, וכאן נולדו נכדיו. סיפורו של רוברט מוסיף קול ייחודי לסיפורם של יהודי דנמרק בשואה ומספק הצצה נדירה לנפשו של שורד בשנים שעברו מאז שחרורו.
