ביום חורף קר בפברואר 1934 יצאו מבתיהם 43 נערים ונערות עמוסי מזוודות וצרורות. ברציף תחנת הרכבת בברלין קיבל את פניהם המדריך של עליית הנוער, והילדים נפרדו מהוריהם. זהו סיפורה של קבוצה אחת מתוך כשלושים אלף ילדים ובני נוער שהועברו או הוברחו בין השנים 1948-1933 מאירופה ומארצות המזרח לארץ ישראל באמצעות עליית הנוער. דרך ארוכה עבר הארגון מראשית פעילותו בגרמניה ועד לשנות האופל של השואה, וקליטת המוני ילדים ניצולים ביותר מ-300 מוסדות חינוך בקיבוצים, במושבים ובערים. הספר מגולל את תולדות המפעל האדיר הזה באחת התקופות הטרגיות ביותר בתולדות העם היהודי. גורל הילדים מאיר זווית מיוחדת בנוראוֹת השואה. כיצד נקלטו הילדים הללו בארץ ישראל? מה היה ייחודה של עליית הנוער ועם אילו קשיים נאלצה להתמודד? מדוע הייתה מעורבת במאבקים עם תנועות ואישים שונים ביישוב? שאלות אלו ואחרות נדונות בספר הזה, המבוסס על מקורות ומסמכים המתפרסמים כאן לראשונה.
.
