צילה יופן (דבורצקי) נולדה בשנת 1930 למשפחה ציונית אורתודוקסית בעיירה איוויה שבפולין דאז. במהלך שנות הכיבוש הגרמני נרצחו רבים מבני משפחתה בבורות הירי באיוויה. יחד עם הוריה, אחותה ובן דודה, שניצל על ידי אביה מבורות הירי, היא הועברה לגטו לידה. חודשים ספורים אחר כך, באביב 1943, הצליחה משפחתה של צילה לברוח מהגטו ולהגיע למחנה המשפחות של טוביה ביילסקי. משם שוחררה המשפחה עם שחרור האזור בקיץ 1944. בתום חודשים של נדודים בין ארצות אירופה השונות עלתה צילה לארץ ישראל. היא התגייסה לצבא בשנת 1948, שם היא הכירה את בעלה לעתיד, שאול יופן ז"ל. את ביתם הקימו צילה ושאול בעיר גבעתיים, ונולדו להם שני ילדים, עשרה נכדים ונינה. לאורך השנים פועלת צילה לשימור זכרון השואה - היא נפגשת עם בני נוער ומספרת את קורותיה בתקופת השואה והיא פעילה ב"תיאטרון עדות" של עזרא דגן.
הסרט הופק על ידי בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם בשיתוף משרד ההסברה והתפוצות, ובתמיכתן הנדיבה של ועידת התביעות וקרן משפחת אדלסון.
