יוסף טננבאום, בן למשפחת חסידי גור, היה בן שלוש־עשרה כאשר פרצה המלחמה ששמה קץ לשנים היפות של ילדותו ונערותו בעיירה דזיאלושיצה שבפולין: החברה האופיינית לשטעטל, על רבניה ותלמידיה, סוחריה וקבצניה, הלימודים ב"חדר" והמורים, ניצני ההתבגרות. כאשר פלשו הגרמנים לפולין, דבר לא נשאר כשהיה – שוד, גירוש, השפלה ולבסוף הרס מוחלט של הקהילה היהודית. יוסף הצעיר גילה תושייה ואומץ יוצאי דופן ומצא דרך לעזור להוריו ולאחיו. הוא נכלא בשבעה מחנות: זאטורסקה, פלשוב, וייליצ'קה ומיילץ בפולין ומאוטהאוזן, מלק ואבנזה באוסטריה. לאחר השחרור, היה לוחם וחבר פעיל בארגון העפלה בגרמניה ובאיטליה, שבמסגרתו היה שותף לארגון עלייה בלתי לגאלית לארץ־ישראל.