ניסן רזניק היה בין נציגיה של תנועת הנוער הציוני בארגון פפ"או שהתגבש בגטו וילנה. הוא מתאר את כלל הפעילות הארגונית והמחתרתית ואת מאבקו לשרוד בגטו וביערות. לאחר שעלה לארץ התיישב בקיבוץ ניצנים שעל גבול מצרים ובזמן מלחמת השחרור נלקח עם חברי הקיבוץ בשבי – פרשה שהותירה צלקת כאובה בלב כל מי שנטל בה חלק.
"...משלב זיכרונות אישיים יחד עם תיעוד המחתרת בגטו וילנה... ספר מיוחד מאוד. מעיד בנימה מאופקת על אירועים דרמטיים ומרגשים" [שולמית גבע, מעריב, 25 באפריל 2003].
"גם היום, כמעט שישים שנה אחרי שתם פרק עיקרי בחייו, ניסן רזניק עדיין זוכר היטב כל פרט ופרט מהאירועים של אותה תקופה... רזניק עדיין מסוגל לשחזר, באריכות ובבהירות, את כל מה שעבר עליו...הספר מגולל לא רק את סיפורו האישי המעניין, אלא גם מבקש לקעקע כמה מיתוסים שנרקמו בארץ סביב המחתרת שפעלה בגטו... ספרו של רזניק חשוב וראוי לקריאה, בעיקר כי הוא העדות המפורטת של השורד האחרון מחברי המטה של המחתרת" [אריה דיין, הארץ, 22 באפריל 2003].