"כאשר הוצע לי לחקור את תולדות היהודים בלבוב בתקופת המלחמה התלבטתי קשות. פקפקתי אם יעמדו לי כוחות הנפש לחזור ולחוות את הימים ההם, לחזור ולהעלות את גורלם העצוב והאכזר של יהודי העיר הזאת... עם זאת חשתי חובה להציל מן השכחה את סיפורם של אלה שנספו ופיהם נאלם". עשן בחולות היתמר ללא הפסק בלבוב בשעה שהגרמנים היו עסוקים בהשמדת הראיות לרצח יהודי לבוב והסביבה. הספר הוא פרי מחקר של מי שחווה על בשרו את מוראות הימים ההם. הוא בוחן את קורותיה של הקהילה היהודית בלבוב בימי תפארתה ואת השינויים שהתחוללו בגורלם של היהודים לאחר הכיבוש הסובייטי והגרמני. יונס מדגיש במיוחד את פועלם של חסידי אומות העולם בגליציה המזרחית שלא עמדו מנגד. אליהו יונס, יליד וילנה, ברח עם פרוץ המלחמה ללבוב, נכלא במחנות, ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. ב-1950 עלה ארצה והיה עיתונאי וחבר מועצת יד ושם מיום הקמתו.