הילדים יואל ואברום אלפרן גורשו עם משפחתם מבוקובינה לטרנסניסטריה, שכלו את הוריהם ואת אחיהם והיו עדים להשמדתם האכזרית של יהודים רבים סביבם. בתושייה ובאומץ לב התמודדו עם התנאים הקשים ששררו בטרנסניסטריה, עם הרעב והמחלות, האכזריות והרצח – ושרדו. סיפור ההישרדות של יואל ואברום הוא סיפור ניצחון עצוב. קשה להישאר אדיש לנוכח אהבת החיים של שני האחים, האופטימיות שלהם, הקשר החזק והאוהב ביניהם ומאמציו הבלתי נלאים של האח הבכור יואל לחיות ולהגן על אחיו אברום. אחרי המלחמה שהה יואל כשנתיים במחנות עקורים באירופה, ולאחר מכן היגר לקנדה. אברום עלה לארץ-ישראל באוקטובר 1945 והתיישב בקיבוץ שדה אליהו. הוא נפל בקרב על לטרון ב-18 ביולי 1948.
הספר זכה בפרס לספר הטוב ביותר בקטגוריית ספרי השואה בשנת 2003 של Canadian Jewish Book Award.
"אל תעזו לשאול אילו עוד תמונות מחרידות נשארו חבויות בזיכרונות הילדות של יואל אלפרן. אלה שהוא כתב עליהן לא יימחקו לעולם. הסיפור ייגע ללבו של כל קורא באשר הוא, ואיש לא יוכל לשכוח את זיכרונותיו" [רוברט ג' יאנג, פרופסור להיסטוריה של אירופה המודרנית, אוניברסיטת וניפג].
"יואל אלפרן כתב סיפור מזעזע ונוגע ללב על חוויותיו של נער יהודי... ספרו תורם לידע שלנו על גורל היהודים ברומניה... אומץ לבו של אלפרן, יזמתו ואישיותו החזקה, הם דוגמה לניצחון הרוח על כוחות הרשע" [דניס דלטנט, פרופסור ללימודים רומניים, יוניברסיטי קולג', לונדון, אנגליה].
