בין נובמבר 1945 לאוקטובר 1946 נשפטו בבית הדין הצבאי הבין-לאומי בנירנברג כמה מראשי המשטר הנאצי באשמת ביצוע פשעי מלחמה. אריה כוכבי ערך מחקר מקיף בארכיונים בארצות-הברית ובבריטניה ומצא כי סוגיית הענשתם של פושעי המלחמה נידונה לאורך רוב שנות המלחמה ולמרות הזעזוע ממעשי הזוועה של הנאצים הושפעה מדיניות הענישה במידה רבה מאינטרסים פוליטיים מקומיים ועולמיים. המחבר משחזר את עמדותיהן של בעלות הברית ואת האילוצים שמנעו מהן לאמץ מדיניות משותפת בזמן המלחמה. כוכבי דן בתמיכתם של צ'רצ'יל ורוזוולט בהוצאה להורג ללא משפט של מנהיגי מדינות הציר ומראה כי אמנת נירנברג – על המחלוקות שליוו את גיבושה ועל החידושים המשפטיים שנכללו בה – עמדה בסופו של דבר בסתירה מסוימת לכוונותיהם של מנהיגי בריטניה וארצות-הברית. המחבר משתמש בכמה פרשיות הנוגעות להענשת פושעי המלחמה כדי להבהיר כל מיני היבטים בחקר מלחמת העולם השנייה. בין השאר הוא דן ביחסים הסבוכים בין מעצמות המערב לבין עצמן ובינן ובין ברית-המועצות; בלחציהן של הממשלות הגולות לנקיטת צעדי נקם; ובעמדותיהן של הממשלות הניטרליות לנוכח דרישות הצדדים הלוחמים. מקום מיוחד מוקדש לזווית היהודית. המחבר בוחן את יחסם של אישי ממשל אמריקאים ובריטים לרצח יהודי אירופה ומסביר מדוע מיאנו לראות בפשעים נגד יהודים אזרחי מדינות הציר פשעי מלחמה.
"כוכבי עשה שימוש מלא באוספים ארכיוניים בריטיים ואמריקניים, במקורות ראשוניים שראו אור, יומנים וזיכרונות... המחקר שלו ערוך באופן מדויק וקפדני, ניתוח הנתונים מושלם ומסקנותיו מאוזנות באופן ראוי לציון. ראוי לו למחקר שקהל רחב ביותר יקרא אותו ויצטט ממנו... המחבר עשה עבודה מצוינת בתיעוד האי-סדר ששלט במחנה בעלות הברית בשאלת הטיפול בפושעי מלחמה..." [Holocaust and Genocide Studies, pp. 430-469 (Winter 2000)].
