הספר כולל צוואות, מכתבים ופתקים שנכתבו בגטאות, במחנות מעבר, ברכבות שנסעו למזרח, במחנות ריכוז ובמחנות מוות. המסרים שנכתבו על סף המוות נעדרים כל פרשנות של המשקיף מן החוץ והם מהווים עדויות אישיות ישירות ואותנטיות ומשקפים התמודדות עם התלאות והסבל לצד הכעס על המרצחים ועל הסביבה האדישה שעמדה מנגד. כאשר אימת המוות נשמעת בקול אישי, מזוהה בשם, המושג הכולל "רצח שישה מיליונים" קורם עור וגידים ולובש פנים.
הספר מחולק לכמה מדורים נושאיים (כגון: תחושת קץ, ייאוש ותקווה, צוואות ובקשות אחרונות, דאגה לילדים ועוד) והוא כולל מבוא מאת ישראל גוטמן והקדמה "השתקפות השואה דרך החוויה האישית" מאת צבי בכרך, עורך הספר.
"אי אפשר לכתוב ביקורת על אסופה של דברי ההולכים למות. ואפילו לתמצת את 117 המכתבים האחרונים לא ניתן, כי כל מכתב, כל פתק, מכיל חיי אדם, גורל משפחה שלמה... קריאת הספר קשה מאוד, מערערת את האיזון הנפשי הרופף שכל אחד מאתנו מנסה לשמור עליו. ואף על פי כן יש במכתבים חיוב החיים... אני מודעת למאמץ הנפשי שנדרש לשם איסוף המכתבים האחרונים, מיונם וסידורם, לא על פי תאריך או ארץ אלא על פי תוכנם... אני מלאת הערכה לעורך ולהוצאת יד ושם על עצם גאולת המכתבים מן הגניזה, לא רק למען הקוראים והחוקרים, אלא גם למען הכותבים. לרובם הגדול הדף האחד בקובץ הוא ככתובת על מצבת קבר שלא זכו לו" [רות בונדי, מוסף ספרים, הארץ, 26 במרס 2003].
"זהו כרך ראשון, שבו, לאחר דברי הקדמה ומבוא מקיפים, מכונסים מכתבים שנאספו מארכיון יד ושם ומארכיונים נוספים, וכן ממקורות פרטיים. רובם נחשף כאן לראשונה" [נקודה, יולי 2003].
"ספר זה הוא מסמך אוטנטי, מרגש מאין כמוהו, על תחושות היהודים בשעותיהם האחרונות וראוי שימצא בכל בית" [רחל שוורצבוים, זו עירי, דצמבר 2002].
"ספר של עדויות אנושיות, שבו המושג המופשט 'שואה' קורם עור וגידים בסיפורים אנושיים מצמררים. מחנכים ימצאו בו ערך רב" [דוד שליט, אתרוג, ינואר 2003].
"שלא כבקובצי מכתבים קודמים, המכתבים באסופה הנוכחית אינם מלווים בדברי פרשנות... הדברים מובאים כפי שכתבו אותם כותביהם כמה ימים, לפעמים כמה דקות, לפני מותם... כינוסם בספר זה לצד זה בסדר מופתי, כשרק עקרון הארגון כופה את כלליו עליהם, הוא זעקה שקטה החוצבת בלב, גם עשרות שנים לאחר שנכתבו..." [תמר נשר-רטי, מקור ראשון, 7 בפברואר 2003].
