חלמתי על שמחה: קופנהגן, טרזיינשטט, ישראל

רוברט פישרמן

NIS 78.00

למרות שלא היה שום היגיון באופטימיות בטרזיינשטט, הרשיתי לעצמי להשתכנע שהכל ישוב להיות טוב. יום אחד נשוב לדנמרק. אפגוש שוב את אבי, את פאני ואת אַנטֶה. הכל יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני המלחמה. אמרתי לעצמי שטרזיינשטט הוא חלום בלהות זמני. שנס מותניים והחזק מעמד, והכל יעבור. נשוב להיות משפחה מאוחדת. כך חשבתי.

כשהיה רוברט פישרמן בן חמש־עשרה הסתיימה ילדותו באבחה חדה. ב־ 2 באוקטובר 1943 , בשעת בוקר מוקדמת, פשטו הגרמנים על ביתו. אביו הצליח אך בקושי להימלט, ובני הבית הנותרים היו משוכנעים שהם מוגנים, ואולם הגרמנים תפסו את רוברט, את שלושת אחיו הצעירים ממנו ואת אמו וגירשו אותם מביתם. בשעה שרוב יהודי דנמרק הצליחו להימלט אל שוודיה הניטרלית היה רוברט אחד מכ־ 500 יהודים דנים ששולחו לטרזיינשטט. לאחר מסע משפיל וקשה באונייה ובקרון בהמות נכנסו רוברט ובני משפחתו בשערי טרזיינשטט — גטו בעל מאפיינים של מחנה ריכוז. בטרזיינשטט סבל רוברט מקור ומרעב ואולץ לעבוד בעבודת פרך. בימי הגירושים מטרזיינשטט אף נאלץ לסייע ליהודים המגורשים מזרחה להעלות את מטענם לרכבות הגירוש, וכל אותה עת לא הרפה ממנו הפחד שהוא, אֶחָיו ואמו יגורשו גם הם כי לא ידע על ההחלטה שיהודי דנמרק לא יגורשו מזרחה. חבילות המזון שהחלו להגיע מדנמרק סייעו להתגבר מעט על הרעב, אך לא על אימת החיים בטרזיינשטט. אחותו הגדולה פאני, שהצליחה להימלט לשוודיה, כתבה לבני המשפחה הכלואים בטרזיינשטט כי שלום לה, לאחיו הגדול של רוברט ולאביהם, והחלום שהמשפחה תשוב ותתאחד ותחזור לחיות בשלווה ובשמחה העניק לרוברט כוח להתמודד ולשרוד. לאחר שמונה־עשר חודשים חולצו יהודי דנמרק מטרזיינשטט לשוודיה, אך השחרור נמהל באבל כבד מנשוא כשהתברר לרוברט שאביו ואחיו טבעו בשעת הבריחה לשוודיה. רוברט הצעיר, שכבר בטרזיינשטט קיבל עליו את האחריות לאמו ולאֶחָיו הצעירים, עמס עתה על כתפיו עוד משא וטיפל ככל יכולתו בבני המשפחה הנותרים. על־אף הטרגדיות הנוספות שפקדו את המשפחה ועל־אף הצלקות שנצרבו בנפשו בימי השואה הצליח רוברט לרכוש מקצוע ולהקים משפחה. בשנת 1972 עלה לישראל, וכאן נולדו נכדיו. סיפורו של רוברט מוסיף קול ייחודי לסיפורם של יהודי דנמרק בשואה ומספק הצצה נדירה לנפשו של שורד בשנים שעברו מאז שחרורו.

למרות שלא היה שום היגיון באופטימיות בטרזיינשטט, הרשיתי לעצמי להשתכנע שהכל ישוב להיות טוב. יום אחד נשוב לדנמרק. אפגוש שוב את אבי, את פאני ואת אַנטֶה. הכל יחזור לקדמותו כפי שהיה לפני המלחמה. אמרתי לעצמי שטרזיינשטט הוא חלום בלהות זמני. שנס מותניים והחזק מעמד, והכל יעבור. נשוב להיות משפחה מאוחדת. כך חשבתי.

כשהיה רוברט פישרמן בן חמש־עשרה הסתיימה ילדותו באבחה חדה. ב־ 2 באוקטובר 1943 , בשעת בוקר מוקדמת, פשטו הגרמנים על ביתו. אביו הצליח אך בקושי להימלט, ובני הבית הנותרים היו משוכנעים שהם מוגנים, ואולם הגרמנים תפסו את רוברט, את שלושת אחיו הצעירים ממנו ואת אמו וגירשו אותם מביתם. בשעה שרוב יהודי דנמרק הצליחו להימלט אל שוודיה הניטרלית היה רוברט אחד מכ־ 500 יהודים דנים ששולחו לטרזיינשטט. לאחר מסע משפיל וקשה באונייה ובקרון בהמות נכנסו רוברט ובני משפחתו בשערי טרזיינשטט — גטו בעל מאפיינים של מחנה ריכוז. בטרזיינשטט סבל רוברט מקור ומרעב ואולץ לעבוד בעבודת פרך. בימי הגירושים מטרזיינשטט אף נאלץ לסייע ליהודים המגורשים מזרחה להעלות את מטענם לרכבות הגירוש, וכל אותה עת לא הרפה ממנו הפחד שהוא, אֶחָיו ואמו יגורשו גם הם כי לא ידע על ההחלטה שיהודי דנמרק לא יגורשו מזרחה. חבילות המזון שהחלו להגיע מדנמרק סייעו להתגבר מעט על הרעב, אך לא על אימת החיים בטרזיינשטט. אחותו הגדולה פאני, שהצליחה להימלט לשוודיה, כתבה לבני המשפחה הכלואים בטרזיינשטט כי שלום לה, לאחיו הגדול של רוברט ולאביהם, והחלום שהמשפחה תשוב ותתאחד ותחזור לחיות בשלווה ובשמחה העניק לרוברט כוח להתמודד ולשרוד. לאחר שמונה־עשר חודשים חולצו יהודי דנמרק מטרזיינשטט לשוודיה, אך השחרור נמהל באבל כבד מנשוא כשהתברר לרוברט שאביו ואחיו טבעו בשעת הבריחה לשוודיה. רוברט הצעיר, שכבר בטרזיינשטט קיבל עליו את האחריות לאמו ולאֶחָיו הצעירים, עמס עתה על כתפיו עוד משא וטיפל ככל יכולתו בבני המשפחה הנותרים. על־אף הטרגדיות הנוספות שפקדו את המשפחה ועל־אף הצלקות שנצרבו בנפשו בימי השואה הצליח רוברט לרכוש מקצוע ולהקים משפחה. בשנת 1972 עלה לישראל, וכאן נולדו נכדיו. סיפורו של רוברט מוסיף קול ייחודי לסיפורם של יהודי דנמרק בשואה ומספק הצצה נדירה לנפשו של שורד בשנים שעברו מאז שחרורו.

Products specifications
Year 2021
ISBN 978-965-308-653-1
No. of Pages 184 pp.
Size 14X21 cm.
Format Soft Cover
Publisher Yad Vashem
Product tags
Customers who bought this item also bought

בצריחות אילמות: נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו, 1945-1942

נעמה שי"ק

 

"אני לא יודעת באמת איך אפשר לספר את זה ואיך אפשר להאמין בזה... אני חושבת שהניצחון גדול אם אתה יכול להיות בחזרה בן אדם”. (מתוך עדותה של לאה שנאפ, 1989)

בצריחות אילמות: נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו, 1945-1942 הוא מונוגרפיה מקיפה העוסקת בתלאותיהן של האסירות היהודיות באושוויץ־בירקנאו. המחקר דן בחוויותיהן הייחודיות של הנשים היהודיות במחנה משנת 1942, אז הגיעו אליו האסירות היהודיות הראשונות, ועד שחרורן על ידי כוחות בעלות הברית באביב 1945, וכן בשלבים הראשונים של חזרתן לחיים. המחברת, ד"ר נעמה שי"ק, משרטטת קווים לדמותה של ההתנסות הנשית במחנה וגורסת כי היא הייתה שונה מזו הגברית בשל השילוב של השקפת העולם הנאצית, הפיזיולוגיה הנשית ותפיסות בנות הזמן של מגדר. הספר מתמקד במסע למחנה ובסלקציה עם ההגעה אליו, ובוחן את חיי הנשים בו, את התמודדותן עם ניצול מיני, רעב ואבדן, את מאבקן לשרוד, את הפיזיולוגיה הנשית ומשמעותה במחנה, ומתחקה אחר היחסים בין אמהות לבנות ובין האסירות לבין עצמן. בצד אלה, הוא סוקר גם את פעילותן של הנשים בתנועת המחתרת במחנה. ספר חשוב זה, על קורותיהן של הנשים היהודיות במחנה אושוויץ־בירקנאו – שאור הרפָאים המוקרן ממנו משפיע עד היום על שורדיו, על בני הדור השני והשלישי ועל החברה האנושית בכללותה – מושתת על עדויות, ספרות אוטוביוגרפית וראיונות שנכתבו או נמסרו מתום המלחמה ועד ימינו, וכן על בחינה מעמיקה של התיעוד הגרמני על אודות המחנה והכלואים בו. ד"ר נעמה שי"ק היא היסטוריונית, מרצה ומנהלת המחלקה ללמידה מקוונת בבית הספר הבין־לאומי להוראת השואה ביד ושם. שי"ק עוסקת בחקר קורותיהן של נשים בשואה, בדגש על מחנה אושוויץ־בירקנאו, ובבחינת עדויותיהן הייחודיות ופרסמה מאמרים העוסקים בתחומים אלה.

NIS 91.00
Close