בספר, המציע פרשנות מעמיקה חדשה לשואה, משרטט המחבר את הסיפורים שנאצים וגרמנים אחרים סיפרו לעצמם על עצמם, על המקום שממנו באו ועל המקום שפניהם מועדות אליו, וחושף כיצד הובילו הסיפורים הללו למסקנה כי לצורך כינונה של ציוויליזציה נאצית חדשה יש לבער את היהודים תחילה. בעיני הנאצים היהודים סימלו מקורות היסטוריים של רשע שיש לעקור מן השורש כדי לכונן ציוויליזציה חפה מחוב כלשהו ליהודים. משעה שהגרמנים דמיינו עולם עתידי ללא יהודים ניתן היה להעלות על הדעת ולהצדיק מעשי רדיפה והשמדה. כך בנו הגרמנים את זהותם תוך שימוש ברעיונות בני הזמן, ערבוב והתאמה, ברירה ובחירה, טוויית סיפורים, המצאות, ייפוי, שקרים ודמיון.