הספר משרטט לפני הקורא תמונה לא ידועה של תהליך התפתחות חקר השואה הישראלי ושל הכוחות החברתיים והתרבותיים שהשפיעו על עיצוב דמותו. המחבר מתחקה אחר צעדיו הראשונים של מחקר השואה משלהי שנות הארבעים ועד להתגבשותו כתחום מחקר אקדמי בפני עצמו בסוף שנות השבעים. הוא מתאר את הניסיונות הראשונים לקיים מחקר היסטורי של השואה ואת האישים שהיו מעורבים בכינונו, את הפולמוסים הציבוריים שהתעוררו סביבו וכן את הקמתם של יד ושם ובית לוחמי הגטאות. הספר מציע גישה אחרת להערכת המקום שתפסו ניצולי השואה בחברה הישראלית בראשיתה ושופך אור חדש על מעורבותם ותרומתם הפעילה לחקר השואה והנצחתה זמן רב לפני משפט אייכמן. בצד אלה מובאת בספר הערכה מחודשת בנוגע להתקבלות השואה וניצוליה בשיח הציבורי הישראלי. זהו מחקר היסטורי וחברתי הפונה לקורא המתעניין בשואה ובמקומה בחברה הישראלית בכלל ובחברה הישראלית בראשיתה בפרט.