באוגוסט 1941 קבעו שלטונות הכיבוש הגרמניים בהולנד שכל התלמידים היהודים יהיו רשאים ללמוד אך ורק בבתי ספר מיוחדים ליהודים. אחד מבתי הספר שהוקמו בעקבות זאת היה הליצֵאוּם היהודי בפישֶרסטראט, האג. בשנים 1943-1941, במלאכת מחשבת של ארגון ואלתור, נשאו מחנכים מעטים את עול חינוכם של התלמידים היהודים בליצֵאוּם וקיימו במידת האפשר את שגרת ההוראה, בעוד מנהל הליצֵאוּם נאלץ להתמודד מדי יום ביומו עם תביעותיו הגחמניות של הכובש הנאצי ועם גזרותיו האכזריות. הספר מתאר את התקופה הקשה הזאת בחיי הקהילה היהודית בהאג ואת ההתמודדות עם הרדיפות.