זהו יומנה המפעים של פלה שפס שנכלאה במחנה גרינברג, אחד המחנות לעבודת כפייה ליהודים של ארגון שמלט. היומן, שנכתב במשך ארבע שנים, חושף את חיי היום-יום ואת חיי הנפש של נערות יהודיות מזגלמביה ומהונגריה שהיו אסירות במחנות עבודה בגרמניה. בראשית 1945 יצאה פלה עם חברותיה האסירות לצעדת המוות שנתמשכה על פני חודשים ארוכים. פלה זכתה לראות את יום השחרור, אבל נפטרה למחרת. היומן הובא לארץ בידי אחותה.
"מה שנורא כל-כך ביומן הזה, וגם נורא-הוד, הוא הדיוקן האינטלקטואלי המרשים, וכשרון הכתיבה הספרותי של המחברת... מעמוד לעמוד גוברת ההערכה לאישיות שהיתה הצעירה הזו... ומבהירה בעוצמה מכאיבה את ההפסד שהפסידה הספרות האירופאית-יהודית בהשמדה הזו של אדם יוצר וחושב... עומק האבדה לאנושות כולה, ולעם ישראל בפרט, נעשה מוחשי שבעתיים" [נעמי גוטקינד, הצופה, 7 במרס 2003].
"נדמה, שבין יומני השואה אין אפילו אחד 'משעמם', ואין יומן חסר ערך מבחינה היסטורית. ואולם בתוכם יש כאלה המכילים תובנות חדות במיוחד על עצם תהליך הכתיבה בסיטואציה טראומטית כה קיצונית, ואשר מצליחים לבטא באופן בהיר במיוחד את המורכבות וחוסר האפשרות הטמונים במעשה כתיבה כזה ובמצב האנושי הכרוך בו. יומנה של פלה שפס הוא אחד מאלה..." [עמוס גולדברג, מוסף ספרים, הארץ, 22 באפריל 2003].
