ענייני השעה הנוראה והעניינים הפרטיים, הבנליים, התערבבו ברשימותיה של רותקה לסקר בת ה-14 מבנדין שתיעדה את חייה במחברת במשך כמה חודשים בשנת 1943. הדפים המעטים מכילים עולם מלא של נערה מתבגרת בצל המוות. הניצנים הראשונים של הנשיות, האהבות הראשונות והאכזבות, החברותא, הקנאות והמריבות הקטנות בצל האקציות, הפחד, האימה והמוות – כל אלה הם תעודה אנושית והיסטורית נוגעת ללב.
"העולם הפנימי-הרוחני העשיר של רותקה, שרק החל להתגבש באותה תקופה, העניק לה יכולת הבעה מדהימה לגילה, והקנה לה מנעד לשוני וסגנוני רחב. את המתרחש בחייה היא מתארת בחיות רבה, ומנסחת באופן רהוט, מצמרר ומרגש עד דמעות את תובנותיה על התקופה שבה נדונה לחיות ולמות" [אסנת בלייר, מעריב, 6 ביולי 2007].