אברהם ציטרין היה בן 13 כשנכלא בגטו והחל לכתוב פרוזה ושירה שהן בבחינת קינה על גורלם של יהודי לודז' הכלואים, הרעבים והגוועים שגורלם נחרץ. בעת חיסול הגטו לקח עמו אברם מחברת אחת והיא אבדה באושוויץ. אבהרם ואמו נשלחו לתאי הגזים. המחברות האחרות נותרו בביתו בגטו ונמצאו בידי אחותו לאחר המלחמה. פרסום המחברות משיב לנער שאָבַד את פניו ואת קולו.