התיעוד החזותי הוא אחד הגורמים החשובים בעיצוב התודעה ההיסטורית של השואה. לצד תיעוד ארכיוני של אירועי התקופה והמחקר בנושא, תרם התיעוד החזותי לידע על השואה, והשפיע על אופן ניתוחה והבנתה ועל האופן שבו נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. למצלמה ולכוחה המניפולטיבי עוצמה אדירה ויכולת השפעה מרחיקת לכת. הגם שהצילום מתיימר לשקף את המציאות כהווייתה, הוא בעצם פרשנות שלה, שכן מרכיבים כמו השקפת עולם, ערכים ותפיסה מוסרית משפיעים על בחירת האובייקט המצולם ועל דרך הצגתו. כאשר תיעוד חזותי משמש גם תעודה היסטורית, השימוש בו מחייב לייחס חשיבות למרכיבים אלה. גורמים שונים צילמו בתקופת השואה. במשטר הגרמני הנאצי, שהועיד תפקיד מכריע לתעמולה, היה התיעוד החזותי אפיק ביטוי וכלי למניפולציה לגיוס המונים. תיעוד זה מעיד הן על האידיאולוגיה הנאצית והן על האופן שבו ביקשו המנהיגים הנאציים לעצב את דמותם. בכמה גטאות היה הצילום היהודי מרכיב במאבק ההישרדות של היהודים הכלואים בהם, וכן ביטוי לפעילות מחתרתית שמעידה על הרצון לתעד ולהעביר מידע על המתרחש. צבאות בעלות הברית, שהבינו את ערכם התעמולתי של המחנות ששחררו, תיעדו את המראות שנגלו לעיניהם, הביאו צלמים רשמיים ועודדו את החיילים להנציח את זוועות הנאצים גם לצורך איסוף ראיות. התערוכה מציגה במבט ביקורתי את התיעוד מבעד לעדשת המצלמה, תוך הפניית זרקור לנסיבות הצילום ולתפיסת עולמו של הצלם המתעד ותוך התייחסות לנקודת מבטם השונה והייחודית של הצלמים היהודים.
