הסערה: דז'יאלושיץ, ביזנוב, בירקנאו, יווישוביצה, בוכנוולד
בן שמונה־עשרה היה המחבר כשנשלח לעבוד במחנות עבודה באזור קרקוב. באוגוסט 1942 שב לבקר את משפחתו בעיירה דז'יאלושיץ ונלכד באקציה שבוצעה בעיירה בספטמבר. משה ואביו גבריאל הגיעו למחנה ביזָנוב, ואילו אמו, אחותו וסבתו נשלחו להשמדה בבלז'ץ. משה ואביו עוד הצליחו לשוב לביתם, אבל בנובמבר 1942 נאלצו לברוח, ונדדו בין ערים וכפרים ממסתור למסתור עד שהסתננו לגטו קרקוב בפברואר 1943. חודש לאחר מכן גורשו לאושוויץ-בירקנאו ומשם למחנה המשנה יָווישוֹביצֶה, ומשה שובץ לעבודה במכרות פחם. אביו עבד בקומנדו התעלות, נפצע ונשלח למחנה בונה ושם אבד. משה הוצא מן המחנה בצעדת מוות, שרד עוד כמה מחנות ובסופה של צעדת מוות נוספת הגיע לטרזיינשטט ושם שוחרר. עם חבריו לקיבוץ עלה על אניית המעפילים לטרון, אבל הם נתגלו ונשלחו למחנה בקפריסין. משה לחם במלחמת העצמאות, וכשנה לאחר המלחמה, שעה שהחוויות שצילקו את בשרו עדיין טריות, החל לכתוב את זיכרונותיו.
