מוניק היה בן 15 כשפלשו הגרמנים לפולין וקטעו את חיי השגרה בפיוטרקוב. מלווה במילותיה של אמו ובזכות תושייה ונסים שרד מוניק שבעה מחנות ריכוז ועבודה: בוגאי, וורטה, בוכנוולד, דורה-מיטלבאו ושני מחנות משנה של דורה וברגן-בלזן. לאחר המלחמה שם מוניק את פעמיו לשוב לביתו וניצב שם שוב מול פני המוות בדמותם של פורעים פולנים.
בשנת 1948, לאחר שהות במחנה עקורים בגרמניה, הצליח מוניק להסתנן לדנמרק וקבע בה את ביתו.