ימים של שקט

הספר מתעד את המשא הקשה שנושאים על גבם לא רק ניצולי השואה עצמם אלא גם בניהם. במונולוג רגיש ותמים, מבעד לעיניה של לאהל'ה המניקוריסטית, מתארת ליזי דורון את שגרת החיים ואת האנשים בשכונה בהומור, בחום ובאהבה גדולה וחושפת עולם צבעוני ונוגע ללב של שכונה קטנה ואנשים משם. הספר זכה בפרס הזיכרון של קרן יעקב בוכמן ז"ל לשנת 2003.

"בליל מרגש של זיכרונות נוגעים ללב... ספר סוחף, אנושי מאוד, שכמו דורש להיקרא" [יעקב בר-און, צפון העיר, 21 במאי 2003].

"חמלה אנושית עדינה קורנת מהשורות האלה, כמו מרבות אחרות ב'ימים של שקט'. מי שיקרא את הספר בקשב לב שהוא ראוי לו, לא ישכח את 'האנשים שאיש לא יזכור'... שאותם מתארת ליזי דורון בכישרון לשוני וסיפורי אמיתי" [ראובן מירן, ידיעות אחרונות, 1 באוגוסט 2003].