הוצאת יד ושם

הרברט טראוב

הרברט טראוב, נער יהודי יליד וינה, היה כבן ארבע־עשרה כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית במרס 1938. באחת המהומות שפרצו בעירו נתפסו הוא ואביו עם עוד יהודים ואולצו לקרצף עד זוב דם סיסמאות התנגדות לנאצים שנכתבו על מדרכות. המשפחה הצליחה להימלט לבלגיה, ומשם עלתה אחותו לילי לארץ־ישראל וכך ניצלה. לקראת התקדמות הכובשים הגרמנים לבלגיה נמלטו הרברט ואמו ברכבת ללוּשוֹן שבצרפת, ומשם חברו לאב בטולוז. ואולם גורלו של הרברט לא שפר עליו, והוא נכלא עם אמו במחנות מעצר בדרום צרפת, ראשית במחנה גירס ולאחר מכן במחנה ריווסַלט. לאחר מות אמו ברח הרברט למרסיי, אבל כעבור זמן קצר נתפס והובל אל מחנה לֶה מיל בדרום צרפת ומשם הוחזר אל ריווסַלט. כאשר הובל ברכבת ליעד לא ידוע, ככל הנראה אושוויץ, קפץ הרברט מחלון הרכבת הנוסעת אל צד הדרך והצליח לחזור למרסיי. שם מצא מפלט זמני אצל חבריו, פעילים בתנועת הרזיסטנס. דרכו של הרברט הובילה אותו להתגייס ללגיון הזרים של צבא צרפת. לשם כך נאלץ להסתיר את מוצאו היהודי ולאזור עוז כדי להתמודד עם אתגרי ההכשרה הצבאית והאחיזה בנשק. הוא זכה להילחם נגד הנאצים ואף השתתף במצעד הניצחון בפריז ב־1945. לאחר שחרורו מהצבא השתקע הרברט בצרפת, בנה לו חיים חדשים והקים משפחה לתפארת. מסעו יוצא הדופן של הרברט טראוב, אחד הלוחמים היהודים היחידים ששירתו בלגיון הזרים, הוא סיפור קולח ומרתק, ולמרות העצב השזור בו הוא מתובל בהומור ובשמחת חיים.

שלמה טיקוצ'ינסקי 

מה למדנו מהמחנות? מה פעל הקב"ה בזה? להשאר אותו הדבר ולא להשתנות? אין זה רק כדי ללמדנו! להיות עובד ה' אמיתי, לצפצף על כל העולם! הגרמנים, עם התרבות, העם הנאור, האומה החכמה, מאלו דווקא יצאו הרוצחים הכי גדולים, מיתות משונות ואכזריות! השכל פשט את הרגל! אין שכל, חייבים ללכת בתמימות על דרך רצון ה'! ר' ישראל דוד נֹויוֹוֶנ ֶ ר, ישיבת נֹוַברדוק.

תנועת המוסר של יהדות ליטא מיסודו של ר' ישראל סלנטר הייתה שיטת חינוך עצמי קפדני ברוח התורה למען הגברת יראת שמים ותקיון המידות. ספר זה בוחן את גורלה והלכי רוחה של התנועה לזרמיה בתקופת השואה ובעקבותיה. בזמן השואה דבקו אנשי המוסר במשנתם החינוכית בדבר חובת האדם והתכנסו בטירטוריה רוחנת משלהם ובה בעת גילו נכונות ויכולת לעמוד בשינויים, הישירו פניהם אל הבאות ואזרו תעצומות נפש. לפתיסתם, האקטואליה אינה אלא שלוחתו של הבורא, היושב עתה על כיסא הדין. לכן נדרש איש המוסר (המוסרניק) בגטו ובמחנות להתכונן נפשית ורוחנית כמו שהוא מתכונן לימי הדין השנתיים; זהו מצב נפשי ורוחני המוכר לו היטב. 

בספר חובה מנחמת נסקרת תנועת המוסר על שלושת זרמיה העיקריים: קלם, סלבודקה ונוברדוק. אנשי אשכולת קלם חוו טלטלה עזה בתקופת השואה. בתחילה הם ראו בנאציזם כלי שממנו אפשר להפיק לקח בדבר תכונות מין האדם, אלא שעד מהרה נדמה גישה אוניברסלית זו, ומשנתה של קלם אבדה רובה ככולה בשואה. באשר לסלבודקה, עד השואה התהדרה אסכולה זו גם בפן האוניברסלי של גדלות האדם. באה השואה וערערה את מרכז הכובד שלה. למרות זאת נמצאו לה ממשיכים מובהקים, ואלה לאחר השואה התמקדו באתגרים החדשים שזימנה להם המציאות החברתית והחינוכית בארץ ישראל ובארצות הברית. לעומת שתיהן, אנשי אסכולת נוברדוק התבצרו בעולמם הרוחני הפנימי מפני הגעש שבחוץ, שכן החובות לתיקון הנפש לא השתנו. גם עאשר השואה כילתה כמעט את כל אנשיהם, השורדים והניצולים מצאו בה רק הוכחה לתפיסת עולמם הדיכוטומית המציבה את "התורה" מול "העולם": העולם הוכיח שהוא שרוי בחושף שהמיטו עליו אידיאלים שאינם אלא רוע, פוליטיקה ותככים, שנאה ותחרות. 

הספר עומד ברגישות על דקויותיהן של התגובות השונות בתוך תנועת המוסר לנוכח הרעה ומעלה תרומה חשובה ומרתקת לחקר השואה. 

פניה פישר

פניה פישר לבית צייקינסקי נולדה ב־ 1901 לערך בעיירה איגנָלינָה, על גבול ליטא וביילורוסיה דאז. בבגרותה התגוררה לא הרחק משם בעיירה סְוויר עם המשפחה שהקימה — בעלה יהודה )יוּדל( פישר, בתם זלָטֶה ובנם משה. פניה הייתה אישה משכילה ומורה במקצועה. עם הכיבוש הנאצי ב־ 1941 זוהתה עם השלטון הסובייטי הקודם בגלל משלח ידה, ועל כן נאלצה לברוח פן תסכן נוכחותה את בני משפחתה. לאחר ימים קשים של נדודים, של חיים בזהות רוסית בדויה ושל עבודת פרך הצליחה פניה לבסוף לברוח ליערות מערב ביילורוסיה ולהצטרף לפרטיזנים, לפלוגת ייצור שנועדה לספק מזון, בגדים ומוצרים אחרים לפרטיזנים הלוחמים. בזמן ששהתה ביער עם הפרטיזנים הגיעה אליה הבשורה המרה כי בני משפחתה נרצחו בגיא ההריגה פּוֹנאר שמדרום לווילנה באפריל 1943 . מהרגע שהדבר נודע לה עד יום מותה לא חדלה פניה להתאבל על קהילתה שנספתה, ובייחוד על בתה ועל בנה. בשנת 1947 , בעת שהותה במחנה עקורים בברלין, החלה פניה להעלות את זיכרונותיה על הכתב. ספרה, שנכתב ביידיש, הודפס במכונת כתיבה והופץ בישראל בעותקים מעטים לחוג המשפחה וליוצאי מולדתה. המחברת הקדישה את מילות הכאב שלה להנצחת הנרצחים. אובדנה, ייסוריה וגעגועיה ניכרים בכתיבתה — הכוללת פרוזה ושירי עדוּת — וניכרת בה גם חשיבות ההנצחה

חיה אלבאום־דורמבוס

יש ימים בלי שם. ימים שאינם דומים לשום דבר, שאי־אפשר למדוד. רק בחלוף הזמן קל יותר לחשוב עליהם ואולי גם לדבר. אך הזמן לא ימחה לעולם את החוויות הכואבות שנגזרו עלי.

תמרה, בתם הפעוטה של חיה וישראל דוֹרֶמבּוּס, וסבתה שרה אלבאום נלכדו בימי הגירוש הגדול מגטו ורשה בקיץ 1942 . שוטר יהודי שהכירו בני הזוג הציע להם אפשרות לחלץ את תמרה, אבל הם לא מצאו בליבם להיענות לדרישתו שיסגירו יהודי אחר תחתיה – ותמרה ושרה שולחו לטרבלינקה. בו ביום הצליחה חיה לצאת מן הגטו וזמן קצר לאחר מכן הצטרף אליה ישראל. לעזרתם נחלצו ידידם הפולני סטאך קוּכַרסקי, אשתו פרַניה, אחיו פרָנֶק, אחותם זוֹשקה ובני ביתם. בזכות נחישותה של חיה נחלצו גם אביו ואחותו של ישראל מן הגטו.

חיה וישראל פתחו בחיים בזהות בדויה בצד הארי של ורשה, ואהבתם זה לזה העניקה להם כוחות לשרוד ולדבוק בחיים. בזכות תושייתה ואומץ ליבה המפעימים נחלצה חיה ממצבים מסוכנים, והאיום התמידי על חייה לא מנע ממנה להושיט עזרה לבת דודתה אסתר וליהודים אחרים שפגשה בדרכה. בני הזוג אף סייעו בהפצת עלונים מחתרתיים. מן הצד הארי הייתה חיה עדה באפריל 1943 למרד גטו ורשה, ובלב נשבר כתבה עליו בזיכרונותיה. באותו הזמן כבר נבטו חיים חדשים בתוכה. ביולי 1943 ילדה חיה את בתם מַלגוֹשה, ובאפריל 1944 מתה מַלגוֹשה בנסיבות טרגיות.

דניאל חייק

בימי השואה הגיש הרב אנרי שילי ליהודים שנכלאו במחנות המאסר בצרפת סיוע רוחני וחומרי ניכר והציל את חייהם של יהודים רבים, בגלוי ובמחתרת. בראשית 1944 ביקשה ממנו הקונסיסטוריה המרכזית לשמש ראש הנציבות היהודית לענייני דת במחנות לאחר שקודמו בתפקיד, הרב רֵנֶה הירשלֶר, גורש למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ לבלי שוב. הרב שילי מילא את תפקידו באומץ לב ובמנהיגות מופתית ופעל בשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני סעד לטובת האסירים היהודים במחנות. בראשותו המשיכה הנציבות לפעול עד סוף המלחמה למרות סכנת המעצרים והשילוחים הגוברת שאיימה על רבניה. עם תום מלחמת העולם השנייה התמסר הרב שילי כל כולו לשיקום שרידי הקהילה היהודית בצרפת. במשך כרבע מאה (1951– 1975) שימש הרב שילי מנהל בית המדרש הרבני של צרפת, ובשנים 1952–1955 כיהן כרב הראשי של צרפת לצד הרב יעקב קפלן. ספר זה מספר את סיפור חייו של הרב יוצא הדופן, שסיפורו קשור בעבותות בגורלה של יהדות צרפת. מתוכו עולים קווי אישיותו הבלתי רגילה של אדם קשוב לזולתו ומסור כולו לעשייה. המחבר דניאל חייק התחקה אחר קורותיו של הרב שילי באמצעות ראיונות עומק עם מי שזכו להכיר את הרב ובאמצעות תיעוד מן התקופה, והוא מוביל אותנו לאורך נתיב חייו של הרב, אשר ממלחמת העולם השנייה עד הקמת מדינת ישראל דרך תקומת יהדות צרפת וקליטת יהודי צפון אפריקה בצרפת תמיד דבק בלא פשרה בערכי היהדות.

תהלה דרמון מלכה