בתקופת השואה נאלצו היהודים שבשטחי הכיבוש הגרמני, כפרטים וכקולקטיב, להיאבק בראש ובראשונה על עצם קיומם. היהודי בשואה נדרש להיאבק כדי לשמור על חייו ועל חיי הקרובים לו, אך כל אותה העת נמשך מאבקם של היהודים לשמירה על זהותם, תרבותם ודתם. היהודים בגטאות יזמו פעולות חינוך במחתרת, הוציאו עיתוני מחתרת וניהלו פעילות פוליטית ענפה. יהודים דתיים נאבקו על קיום הקהילה, על תפילה במניין או על קיום סמלי של לוח השנה היהודי אפילו במחנות הריכוז. מוזיקה יהודית המשיכה להתנגן בקונצרטים שארגנו ועדות התרבות בגטאות או ביערות בכלי זמר שנלקחו בזמן המנוסה. ציורים, שירים וסיפורים נוצרו והוסתרו כדי לשמרם לדורות הבאים. כדי לזכור את העבר, לכאוב את ההווה ולחלום את העתיד.
לתיעוד בציור, לכתיבה האישית או התיעודית היה חלק חשוב במלחמתם של היהודים על שמירת צלם האדם גם על סף המוות. היה זה מאבק על הזיכרון. מלחמה בשכחה ובהשכחה. כדברי הסופר ניצול השואה אהרן אפלפלד בדברים שנשא ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשנ"ז: "היומנים שנכתבו בתקופת השואה הם ללא ספק הזעקות הבוערות ביותר שהעלתה הנפש. הזעקות עולות מגילים שונים, מאנשים נעדרי אמונה דתית ומבעלי אמונה. זהו ניסיון אחרון לשמר את האני בטרם יילקח מעמך".
השנה התמקדה התחרות בנושא תיעוד יהודי בתקופת השואה.
היקף רחב ומגוון של מעצבים ואמנים השתתפו גם השנה בתחרות לעיצוב הכרזה הממלכתית
מבין הכרזות שהוגשו לוועדת השיפוט, נבחרה הכרזה שעוצבה ע"י מר איתמר מגיד , בן 25 מתל אביב, סטודנט שנה א' במגמת תקשורת חזותית , מכללת שנקר.
איתמר, בן לשרון וחנוך מגיד, אח לגאיה ודניאל. נכד למשה מגיד ניצול שואה, יליד נובידבור פולין אשר הצליח לברוח לרוסיה במהלך המלחמה, התגייס לצבא הרוסי ולחם בנאצים. בתום המלחמה עלה לארץ והקים משפחה.
איתמר, בוגר תיכון "דרור" במגמת אומנות ועיצוב. שירת בצה"ל בחטיבת הנח"ל בגדוד 931, לוחם ומפקד אשר לחם במבצע צוק איתן.
בכרזה מופיעות שלוש סירות נייר שמייצגות סוגי תיעוד שונים: כתיבה ציור ומוסיקה.
המטען ההיסטורי שהסירות הללו נושאות עודנו "חי" . הזיכרון שט על פני המים לעבר מציאות חדשה. השתקפות הסירות במים יוצרת מגן דוד, ספק טלאי צהוב, המעיד על מקור הזיכרון.
ביצירה זו נעשה ניסיון להעביר תחושה של נצחיות העבר ושייכות לעתיד דרך מוטיב אומנותי - סירות נייר המפליגות על מים שקטים, שהיו שנים רבות, מים סוערים. הסירות נושאות איתן זיכרונות ממקום רחוק, כואב ועצוב אך פניהן לעתיד טוב של תקוות וחלומות.
מנימוקי חבר השופטים לבחירת הכרזה הזוכה:
דימוי הסירות שתנועתן אינה ברורה, (האם שטות? האם עוגנות?) העשויות מפיסות תיעוד אמיתי, מבטא את רוח האדם בתקופת השואה ואת חיוניות כוח היצירה לנוכח הרצח והרדיפה המתמשכים של היהודים בתקופה ומסמל את כוחו של הזיכרון.
סירות הנייר המקופלות כמעשה משחק ילדים מבטאות את תמימות הקורבנות בשעה שלא שיערו את הצפוי להם וניסו להיאחז בנורמות תרבות מקובלות בכדי לתעד את גורלם.
חלוקת הצבעוניות שכמעט אינה קיימת בין המים לשמיים עוזרת לטשטוש הגבולות ומרמזת על אובדן גבולות המוסר, הטוב והרע בתקופת השואה.
השתקפותן של הסירות מהדהדת ריבוי זיכרונות וריבוי סיפורים ומבטאת את העובדה כי בשואה נרדף העם היהודי שלא היה עשוי מקשה אחת והכיל בסובלנות ריבוי דעות וגיוון צורות חיים.
החשיבה המקורית של היוצר שאינה גולשת לדימויים שחוקים מאפשרת רפלקציה אישית על היחיד , היחד ודרכי התמודדותן בעולם קורס. ויחד עם זאת משאירה נתיב של תקווה לחיותו של הזיכרון בדורות הבאים.
