רוֹמֶק מַרבֶּר
הבית היה ריק. הסתכלתי סביב בתקווה למצוא סימן כלשהו, אולי הודעה, אך לא היה דבר. ...] על מה חשבתי? איני יודע. הלוואי שידעתי. אמא, אחותי התאומה, סבא וסבתא, חברתי והוריה, חברַַי ורוב היהודים שחיו בגטו נעלמו לבלי שוב [...] החיים נעשו כה עגומים עד ששום דבר לא היה חשוב עוד. לא הייתי מודע למתרחש סביבי והייתי אדיש לגורלי.
רוֹמֶֶֹק מַַרבֶֶּר ואחותו התאומה רוֹמָָֹה נולדו בנובמבר 1925 בעיירה הפולנית טוּרֶֶק, הסמוכה לגבול גרמניה. ילדותו עברה עליו בנעימים בחיק משפחתו ובחווה של משפחת אמו. כשפלשה גרמניה לפולין נמלטה המשפחה מפני הצבא הפולש לוורשה, אך זמן מה לאחר כיבושה של העיר שבו בני המשפחה לטוּרֶֶק. האב משה והאח הבכור קוּ הּבּ נמלטו לווילנה ומשם הצליחו לחלץ עצמם מציפורני הנאצים.
רוֹמֶֶֹק, אחותו ואמו רּבּוֹנֹקה עברו עם הוריה של אמו לחווה המשפחתית, אבל גורשו ממנה לבוֹחֹניה שבתחומי הגנרלגוברנמן. בבוֹחֹניה יצא רוֹמֶֶֹק לעבודה כדי לסייע לפרנסת משפחתו, ובאביב 1941 נכלא עם משפחתו ועם יהודי העיר בגטו. באוגוסט 1942 פשטו הנאצים על הגטו ובני משפחתו נלקחו להשמדה. רוֹמֶֶֹק, שניצל במקום עבודתו, ברח כעבור כשנה מן הגטו, אבל נתפס עקב הלשנה ונכלא במחנה הריכוז לָּפָּש בּוּ. במחנה פגש את דודו האהוב אָָבֶֶּק והשניים שרדו יחד כמעט עד השחרור, ואף בצעדת המוות שיצאה מאושוויץ־בירקנאו. לאחר תלאות וייסורים השתחרר רוֹמֶֶֹק במחנה לַּפַּטלינג.
לאחר השחרור הצליח רוֹמֶֶֹק לשוב ולהתאחד עם דודו, והשניים שמו פעמיהם לאיטליה בתקווה לעלות לארץ־ישראל. לאחר שנכזבה תקוותו נפרד מדודו ופנה לאנגליה, שבה כבר השתקעו אביו ואחיו, ובה שיקם את חייו והיה למעצב ספרים ומאייר בעל שם. לבית ילדותו ולפולין לא שב עוד.
בספר לבלי שוב מסרטט רוֹמֶֶֹק ביד אמן את קורות חייו המוקדמים וחושף את טלטלות נפשו, את כוח הרצון ואת הייאוש, את רגעי השמחה ואת שיברון הלב, את דבקותו בעקרונות המוסר ואת אמונתו בערך החיים, ומבין השורות עולות האהבה והאחווה שבהן נאחז אף בשעות האפלות ביותר של חייו.
