ערב החורבן - על חיי היהודים בפולין 1937–1935

נעמה שי"ק

"אני לא יודעת באמת איך אפשר לספר את זה ואיך אפשר להאמין בזה... אני חושבת שהניצחון גדול אם אתה יכול להיות בחזרה בן אדם”. (מתוך עדותה של לאה שנאפ, 1989)

בצריחות אילמות: נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו, 1945-1942 הוא מונוגרפיה מקיפה העוסקת בתלאותיהן של האסירות היהודיות באושוויץ־בירקנאו. המחקר דן בחוויותיהן הייחודיות של הנשים היהודיות במחנה משנת 1942, אז הגיעו אליו האסירות היהודיות הראשונות, ועד שחרורן על ידי כוחות בעלות הברית באביב 1945, וכן בשלבים הראשונים של חזרתן לחיים. המחברת, ד"ר נעמה שי"ק, משרטטת קווים לדמותה של ההתנסות הנשית במחנה וגורסת כי היא הייתה שונה מזו הגברית בשל השילוב של השקפת העולם הנאצית, הפיזיולוגיה הנשית ותפיסות בנות הזמן של מגדר. הספר מתמקד במסע למחנה ובסלקציה עם ההגעה אליו, ובוחן את חיי הנשים בו, את התמודדותן עם ניצול מיני, רעב ואבדן, את מאבקן לשרוד, את הפיזיולוגיה הנשית ומשמעותה במחנה, ומתחקה אחר היחסים בין אמהות לבנות ובין האסירות לבין עצמן. בצד אלה, הוא סוקר גם את פעילותן של הנשים בתנועת המחתרת במחנה. ספר חשוב זה, על קורותיהן של הנשים היהודיות במחנה אושוויץ־בירקנאו – שאור הרפָאים המוקרן ממנו משפיע עד היום על שורדיו, על בני הדור השני והשלישי ועל החברה האנושית בכללותה – מושתת על עדויות, ספרות אוטוביוגרפית וראיונות שנכתבו או נמסרו מתום המלחמה ועד ימינו, וכן על בחינה מעמיקה של התיעוד הגרמני על אודות המחנה והכלואים בו. ד"ר נעמה שי"ק היא היסטוריונית, מרצה ומנהלת המחלקה ללמידה מקוונת בבית הספר הבין־לאומי להוראת השואה ביד ושם. שי"ק עוסקת בחקר קורותיהן של נשים בשואה, בדגש על מחנה אושוויץ־בירקנאו, ובבחינת עדויותיהן הייחודיות ופרסמה מאמרים העוסקים בתחומים אלה.

On Duty - The Role of the Polish Blue and Criminal Police in the Holocaust

By Jan Grabowski

The Polish Police, commonly called the Blue or uniformed police in order to avoid using the term “Polish,” has played a most lamentable role in the extermination of the Jews of Poland. The uniformed police has been an enthusiastic executor of all German directives regarding the Jews.

Emanuel Ringelblum, Warsaw, 1943

Shortly after the occupation of Poland in the fall of 1939, the Germans created the Blue Police, consisting mainly of prewar Polish police officers. Within a short time, this police force was responsible for enforcing many anti-Jewish regulations issued by the Nazis. Who were these policemen, and how did they transform from ordinary policemen to murderous executioners? And what was the role of the Germans in this horrifying picture?

אליו טואף

ב ־ 11 באוגוסט 1939 זומנתי ללשכה הצבאית בליבוֹרֹנוֹ ושם הודיע לי קצין: 

״על־פי הצו המלכותי מיום 22 בדצמבר 1938 ,השנה ה־ 17 לעידן הפשיסטי, בני הגזע היהודי אינם רשאים לשרת בצבא איטליה. לכן אני מוסר לך את אישור השחרור המוחלט. איטליה אינה זקוקה לך״. [...] המשפט הזה נחקק בזיכרוני והדהד בו עד כדי כך שבעת שהתקבלתי למחתרת, כמה שנים לאחר מכן, חזרתי עליו לפני המפקד שלי והוספתי: ״אני באמת חושב שכעת איטליה זקוקה גם לי״.

הרב אֵֵליוֹ טוֹאָָֹף נולד בליבוֹרֹנוֹ ב־ 30 באפריל 1915 ונפטר ברומא ב־20 באפריל 2015 . בשנות מלחמת העולם השנייה, כשהיה רב צעיר, נאלץ לנדוד עם משפחתו בין מקומות מסתור באזורים כפריים של איטליה, בהם היישובים פַַבּרּיאנוֹ,ֹ אוֹרֹצָָ'נוֹ פּּיזָנָוֹ,ֹ וַלַדיקַַסטֵֵלוֹ ופוֹצֵֵֹ'טֶֶה. הוא חמק בנס ממוות בטוח מידי הנאצים יותר מפעם אחת ואף התנדב למחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה מונה הרב טוֹאָָֹף לתפקיד הרב הראשי של רומא ונשא בו יובל שנים. מדובר בתפקיד בעל חשיבות מדינית ובין־דתית אדירה, בעל השפעה לא רק על יהודי רומא ואיטליה אלא אף על יהדות העולם ועל היחסים בין מדינת ישראל, הווטיקן ומדינות המערב. בזמן כהונתו הצליח הרב לשקם את הקהילה היהודית המקומית בעקבות השואה, נאבק בדעות קדומות והחזיר ליהדות איטליה מעמד של כבוד והכרה בעולם. ספר זה הוא האוטוביוגרפיה של הרב טוֹאָָֹף, בן שיחם של אפיפיורים ומדינאים. סיפורו המרתק מתואר בכתיבה מלאת חיים המבטאת אופטימיות, אהבת האדם וזיקה עמוקה ליהדות. 

רוֹמֶק מַרבֶּר

הבית היה ריק. הסתכלתי סביב בתקווה למצוא סימן כלשהו, אולי הודעה, אך לא היה דבר. ...] על מה חשבתי? איני יודע. הלוואי שידעתי. אמא, אחותי התאומה, סבא וסבתא, חברתי והוריה, חברַַי ורוב היהודים שחיו בגטו נעלמו לבלי שוב [...] החיים נעשו כה עגומים עד ששום דבר לא היה חשוב עוד. לא הייתי מודע למתרחש סביבי והייתי אדיש לגורלי.

רוֹמֶֶֹק מַַרבֶֶּר ואחותו התאומה רוֹמָָֹה נולדו בנובמבר 1925 בעיירה הפולנית טוּרֶֶק, הסמוכה לגבול גרמניה. ילדותו עברה עליו בנעימים בחיק משפחתו ובחווה של משפחת אמו. כשפלשה גרמניה לפולין נמלטה המשפחה מפני הצבא הפולש לוורשה, אך זמן מה לאחר כיבושה של העיר שבו בני המשפחה לטוּרֶֶק. האב משה והאח הבכור קוּ הּבּ נמלטו לווילנה ומשם הצליחו לחלץ עצמם מציפורני הנאצים.

רוֹמֶֶֹק, אחותו ואמו רּבּוֹנֹקה עברו עם הוריה של אמו לחווה המשפחתית, אבל גורשו ממנה לבוֹחֹניה שבתחומי הגנרלגוברנמן. בבוֹחֹניה יצא רוֹמֶֶֹק לעבודה כדי לסייע לפרנסת משפחתו, ובאביב 1941 נכלא עם משפחתו ועם יהודי העיר בגטו. באוגוסט 1942 פשטו הנאצים על הגטו ובני משפחתו נלקחו להשמדה. רוֹמֶֶֹק, שניצל במקום עבודתו, ברח כעבור כשנה מן הגטו, אבל נתפס עקב הלשנה ונכלא במחנה הריכוז לָּפָּש בּוּ. במחנה פגש את דודו האהוב אָָבֶֶּק והשניים שרדו יחד כמעט עד השחרור, ואף בצעדת המוות שיצאה מאושוויץ־בירקנאו. לאחר תלאות וייסורים השתחרר רוֹמֶֶֹק במחנה לַּפַּטלינג.

לאחר השחרור הצליח רוֹמֶֶֹק לשוב ולהתאחד עם דודו, והשניים שמו פעמיהם לאיטליה בתקווה לעלות לארץ־ישראל. לאחר שנכזבה תקוותו נפרד מדודו ופנה לאנגליה, שבה כבר השתקעו אביו ואחיו, ובה שיקם את חייו והיה למעצב ספרים ומאייר בעל שם. לבית ילדותו ולפולין לא שב עוד.

 בספר לבלי שוב מסרטט רוֹמֶֶֹק ביד אמן את קורות חייו המוקדמים וחושף את טלטלות נפשו, את כוח הרצון ואת הייאוש, את רגעי השמחה ואת שיברון הלב, את דבקותו בעקרונות המוסר ואת אמונתו בערך החיים, ומבין השורות עולות האהבה והאחווה שבהן נאחז אף בשעות האפלות ביותר של חייו.