בשנת 1940 תמו ימי התום של הילדות בקובנה והעיר שינתה את פניה עם כניסת הסובייטים. בערגה נזכר אורי חנוך בחייו הקודמים, ומתאר את בית הוריו, הלימודים בגימנסיה וכן שלל דמויות שוליים ציוריות שהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה היהודית. הספר עוקב אחר קורותיו בגטו קובנה ובמחנה הריכוז דכאו, שלוו באקציות, אימה, רעב ועבודת פרך.
עם תום המלחמה עלה לארץ ולחם בשורות הפלמ"ח ואחר־כך שירת בצה"ל. אורי הקדיש את העשורים האחרונים בחייו לשימור זיכרון השואה.