קהילת תרבות על פי התהום: הקולטורבונד והעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית 1941-1933
דוד ויצטום
כתב היד הוחזר לי ורובו הגדול מושחר [...] אנשי הגסטפו היו בכל המופעים שלי ופקחו עין על מילוי ההוראות [...] לכן עליתי אל הבמה וכתב היד בידי [...] הבטתי בכתב היד, והפכתי – באיטיות רבה – דף אחד, ועוד אחד, ועוד – כל זאת בלי לומר מילה, בלי לשלוח מבט מעבר לדפים, עד שהגעתי לשורה היחידה הלא מושחרת בדף, שורה שכמובן נותרה בלא מובן בלי ההקשר. קראתי אותה בקול, ואז המשכתי להפוך את הדפים. הכרזתי על היצירות והמבצעים כאשר הגיע תורם. זה היה ערב קצר. התשואות היו רועמות. הכל הבינו [את המתרחש] ושבו לביתם בעצב ובשתיקה. כולנו ידענו שבא הסוף. אני לא יכולתי להמשיך עוד. הגסטפו ניצח.
(המוזיקולוגית ד"ר אנליזה לנדאו)
סיפורו של ה"קולטורבונד" – "ברית התרבות ליהודים הגרמנים" בשמו המקורי – בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה הוא טרגי מכל הבחינות בשל הגורל האישי שפקד את היהודים שהיו קשורים בו והנסיבות והאירועים שפעלו בהם, הקשורים כולם בגורל יהדות גרמניה. הקולטורבונד הוקם ב־ 1933 בעקבות הדרת היהודים מתחומי התרבות בחברה הגרמנית הכללית, ומילא פונקציה חברתית וכלכלית חיונית למשתתפיו, שנותקו לפתע מאורח חייהם הקודם.
בספר זה, שנולד בזיקה לסדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית בהוצאת יד ושם, דוד ויצטום מציע לראות בקולטורבונד ובעיתונות היהודית מעין בועה של תרבות יהודית בגרמניה הנאצית, גוף מורכב אחד שלשני חלקיו גם נועד בסופו של דבר גורל משותף. הקולטורבונד נועד לא רק להקל את המצוקות המידיות אלא נוסד גם מתוך ציפייה ותקווה גדולה, שפיעמה בו ובעיתונות היהודית גם יחד, שהארגון יהפוך את יהדות גרמניה על מגוון זרמיה ופלגיה לקהילה במובן העמוק של המילה באמצעות ציפור נפשה של אותה יהדות – התרבות. עם זאת, השלטונות הנאציים ייעדו לארגון תפקיד שונה לחלוטין: מכשיר שליטה, פיקוח ותעמולה. כך היה הארגון למעשה גם אמצעי ציני בידי רשויות אכזריות ותאבות כוח, שגייס את המשתתפים היהודים עצמם לצורכי נוגשיהם ומדכאיהם – ולבסוף רוצחיהם.
הספר מקים לתחייה את פעילות הקולטורבונד כפי שהשתקפה בעיתונות היהודית בת הזמן והוא עשיר בציטוטים, בכרזות למופעי התרבות של הארגון, בתצלומים ובאיורים שליוו את טורי הביקורת.
