"חוויתי את השואה מיומה הראשון של המלחמה ועד יומה האחרון. ראיתי את עמי מושפל, הייתי עֵד להובלתם של יהודי עיירתי לבורות הירי, לפוליגון ולפונר. בתום המלחמה ראיתי את עיירתי היהודית, השטעטל, ללא יהודים. כהיסטוריון, כתבתי על רצח היהודים בגאיות ההריגה ובמחנות ההשמדה, ושמרתי על מרחק רגשי מהמאורעות שאותם תיארתי. אולם, כשהעמקתי בהתעניינותי בהם, התמקדתי גם בשאלות המוסריות שהם העמידו בפנַי, לא במציאות של ההווה אלא במציאות הקשה של השואה. החלטתי לחקור, לכתוב ולהתייחס אליהם כנושאים של דילמות מוסריות..." (מתוך הקדמת המחבר לספר)
זה קרה בפלנטה שלנו מציג, בליווי קטעי יומנים וזיכרונות, דילמות מוסריות שהתמודדו עמן הכלואים בגטאות ובמחנות בזמן השואה — בחירות שהן אינן בין טוב לרע אלא בין רע לרע מאוד. הספר עוסק, בין היתר, בהחלטות שנאלצו לקבל אנשי יודנרט ומנהיגי ציבור במצבים שונים, למשל כאשר נדרשו לקחת חלק בתכנון הגירושים מן הגטו, וכן נוגע בעצבים החשופים של סוגיות כגון הקאפו במחנה. המחבר מביא את סיפוריהם של יחידים בגטאות ובמקומות מסתור, ובוחן שאלות כגון: מה דינה של בריחה מן המחנה במחיר רציחתם של אסירים אחרים? האם יש לאפשר הצלה באמצעות המרת הדת? כיצד יש לנהוג בילדה חולה ששיעוליה עלולים לחשוף את יושבי המחבוא? למי להעניק תרופה ולמי לא בהיעדר מלאי מספיק של תרופות? והאם ראוי לקיים ערבי תרבות במציאות הקשה בגטאות? המחבר דן גם בסוגיית המחתרות ובקשריהן עם אוכלוסיית הגטו ומנהיגיו, ובתוך כך מציג דילמות מוסריות מניסיונו האישי בתקופת השואה.
יצחק (טולקה) ארד חזה כנער צעיר ביהודי עירו שווינציאן שבליטא מובלים להשמדה. בתחילת 1943 ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. בתום המלחמה עלה ארצה והתגייס לפלמ“ח. הוא לחם במלחמת העצמאות, המשיך בשירות קבע בחיל השריון עד לתפקידו האחרון בצבא — קצין חינוך ראשי. בשנים 1993-1972 כיהן כיו“ר הנהלת יד ושם. בין מחקריו החשובים, תולדות השואה: ברית־המועצות והשטחים המסופחים; מבצע ריינהרד: בלז’ץ, סוביבור, טרבלינקה ורבים אחרים. ספרו האוטוביוגרפי חורט בזיכרון: לוחם, שורד, מנציח ראה אור ב־2016.
