"אז, בימי המלחמה, כשחיי זבוב על הקיר היו שווי ערך יותר מחיי, לא היה בי שמץ של קנאה. האמנתי בו כל כך עד שהתחלתי לאהוב אותו. מלחמה ואש סביב, הרג, חוסר תקווה וחוסר תוחל, והנה אהבה שמילאה את כל חיי שנים רבות כל כך - 47 שנים חייתי איתו ואהבתי אותו."
בקיץ 1942 במאבק נואש לשרוד ברחה אוה, צעירה יהודייה בראשית הריונה הראשון, מהגטו הפתוח בעיירה הפולנית טריסטנץ שבמחוז וולין זמן קצר לפני חיסולו. בעלה, אמה האלמנה ושתיה אחיותיה נרצחו. לאחר הפרדה נותרה אוה לבדה בעולם. בנדודיה גילתה תושייה רבה בהתמודדות עם הסכנות היום-יומיות ופיתחה מיומנויות שסייעו לה לשרוד בזהות נוצרית בדויה.
כעבור זמן לא רב ילדה אוה את בכורתה, אך בתה התינוקת לא האריכה ימים. אוה נתקפה ייאוש עד כדי כך שנכנסה ללוע הארי: לבית העירייה בטורצ'ין, שבו שכן משרד של הנאצים. שם באורח פלא נגלה לעיניה אציל מקומי צעיר בשם אוגניוש (ז'ניה) קויאטקובסקי. ז'ניה פרס על אוה את חסותו וסיפק לה הגנה, מחיה ותקווה מחודשת. עד מהרה התאהבו השניים, בעוד מלחמת העולם השנייה משתוללת סביבם. אוה אומנם לא ידעה זאת בזמן אמת, אך ז'ניה הציל עוד יהודים מלבדה, ולימים הוכר כחסיד אומות העולם.
עם תום המלחמה נמלאה אוה נחישות לחזור לחיק היהדות. ז'ניה דבק באהובתו אף שידע כי דרכם לא תהיה סוגה בשושנים. בני הזוג עזבו את אירופה, השתקעו בצ'ילה ולבסוף עלו לישראל להתאחד עם בנותיהם, שעלו קודם לכן.
הספר זכרתי לך חסד נעוריך מוקדש לסיפור אהבתם הצלתם של אוה וז'ניה בימי האימה ונגד כל הסיכויים. זהו סיפור ייחודי, שאוה מספרת בגוף ראשון, בכנות ובסגנון אישי וקולח.
