הוצאת יד ושם

וולף גרונר

במרס 1939, ערב סיפוחן של בוהמיה ומורוויה לרייך, חיו בתחומן קרוב ל-120,000 יהודים, ולפי ההערכות כ-80,000 מהם נרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה. 

בספרו בצל הפרוטקטורט וולף גרונר טוען כי בעבר התעלמו ההיסטוריונים מהאפשרות של התפתחויות אוטונומיותברדיפת היהודים בחבל הכבוש שלא בהכוונה מרכזית מברלין: הם סברו שבכל חבל ארץ שסיפחה גרמניה הנאצית לתחומה לפני המלחמה, היא פשוט החילה את המדיניות האנטי-יהודית שהייתה בתוקף בעת סיפוחו. 

ואולם, לדברי המחבר, המדיניות כלפי היהודים בפרוטקטורט והקצנתה נקבעו למעשה לפי ארבעה גורמי מפתח: המדיניות המרכזית של ממשלת הרייך בברלין; פעולות מטעם רשויות הפרוטקטורט הגרמניות; הצעדים שנקטה ממשלת הפרוטקטורט בפראג; וההגבלות שהטילו שלל רשויות שלטון מקומיות ואזוריות. 

בהסתכמו על הדוחות התקופתיים שהגישה הקהילה היהודית בפראג ללשכה המרכזית להגירת יהודים ועל מגוון מקורות אחרים גרונר מתעד בפרוטרוט את השפעת הרדיפות על היהודים נתיני הפרוטקטורט, על התרוששותם ועל התמעטות סיכוייהם להגר ומבליט את חשיבותן של היוזמות האזוריות והמקומיות בהתפתחותם של הצעדים האנטי-יהודיים ובהקצנתם. לדבריו, יוזמות אחדות שיצאו מהפרוטקטורט השפיעו על קבלת ההחלטות ברייך הגרמני עצמו, ויוזמות אחרות השפיעו על צעדי שננקטו בחבלי ארץ כבושים אחרים.

המחקר מראה גם כיצד הקהילות היהודיות בפרוטקטורט ובעלי התפקידים בהן, שכל צעד וצעד שעשו נבחן בקפידה בידי הגרמנים, פעלו להקלת פגיעתן הרעה של הרדיפות על ידי הרחבתם של שירותי הרווחה, סיוע בהגירה ועזרה בהשמה לעבודה, בין השאר בניצול האינטרסים הסותרים של רשויות שונות. כן עוסק המחקר בצעדים שלא זכו לתשומת לב מספיקת במחקר כגון גטואיזציה מוקדמת בערי השדה ועבודות כפייה, וכאמור לראשונה מוצגת בהלטה פעילותם של מוסדות לא-גרמניים.

עורך: סוזנה היים

עורכי המהדורה העברית: גיא מירון, סוזנה היים.

"בהליכים משפטיים מנהליים נגד יהודים יש לציין בבירור בפתח הדברים, הן בטיעונים המוגשים בכתב הן בטיעונים בדיון שבעל פה, את השתייכותו הגזעית של הצד היהודי שמנגד ולהפיק ללא רחם את המרב מכל נקודה שיכולה לשמש למתקפה נגד היהודי גם אם היא נראית חסרת משמעות כשלעצמה. [...] בחקירות, ואפילו הן שוליות, בבית היהודי או בדירתו בידי שוטרים במדים, פקידים ביחידות שדה, או שוטרים של משטרת הפלילים, יש להתנהל בכל מקרה כך שדיירים רבים ככל האפשר ייעשו מודעים לכך ש"המשטרה דרשה כאן בעניין היהודי...".

מתוך קווים מנחים לאפליית יהודים שהתווה מפקד משטרת ברלין ב=20 ביולי 1938

"היינו בדרכים סך של 29 ימים, והזדמן לנו לא רק לראות הרבה יופי מוכר, אלא יותר מכך – לראות הרבה דברים חדשים, ולקבל רשמים חדשים, רבים לאין מספר, מן האנשים. בדרכנו לאורכו ולרוחבו של חלק גדול מגרמניה הייתה לי פעמים רבות הרגשה שהדבר משול לארוחתו האחרונה של נידון לתלייה, כלומר שאני נפרד ממולדתי שאהבָתי אליה יקדה לפנים, מן הטבע הנהדר והייחודי שארץ זו התברכה בו בשפע בזבזני, מחברים וקרובי משפחה אהובים, שהותר לי ללחוץ את ידם כנראה בפעם האחרונה. זו הייתה גם נטילת פרֵדה מקברים רבים, מזיכרונות נעורים בלתי נשכחים, מעצי תפוח ועצי אגס באים בימים שנטעתי במו ידי, ומכרמים שזכיתי לעבוד בהם בהיותי ילד."

מתוך דוח נסיעה ברחבי גרמניה בטרם ההגירה לארצות=הברית שכתב פרדריק וייל בקיץ 1938

--------------------------------------------------------------------------------------------

כרך זה פורס לפני הקוראים העבריים מבחר עשיר של תעודות על חיי היהודים בגרמניה הנאצית מעליית המשטר הנאצי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו השני, הרייך הגרמני 1938 - אוגוסט 1939, מבוסס על הכרך השני בסדרת התעודות הגרמנית על תולדות רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ).

התעודות, המסודרות בסדר כרונולוגי, נותנות ביטוי למגוון נקודות מבט על האירועים: של היהודים שחיו בגרמניה תחת המשטר הנאצי; של החברה הגרמנית הלא=יהודית; של יהודים מחוץ לגרמניה; ושל גורמים בין-לאומיים. הן משקפות באופן בלתי אמצעי את תהליכי שלילת זכויותיהם והדרתם של היהודים מן החברה הגרמנית ואת דרכי התמודדותם של היהודים – הן בתור יחידים הן בתור קהילה – עם השלכות הנישול והבידוד החברתי בחיי היום-יום.

עורכת: בתיה דביר

בשיתוף הוצאת מורשת

חוי דרייפוס (בן-ששון)

מיניון לנגנס, עורכים: אליזבת פרלר וג'ורג' לנגנס | מגרמנית: תמר אברהם

שרה רוזן