ספרי מחקר ומונוגרפיות

עורך: סוזנה היים

עורכי המהדורה העברית: גיא מירון, סוזנה היים.

"בהליכים משפטיים מנהליים נגד יהודים יש לציין בבירור בפתח הדברים, הן בטיעונים המוגשים בכתב הן בטיעונים בדיון שבעל פה, את השתייכותו הגזעית של הצד היהודי שמנגד ולהפיק ללא רחם את המרב מכל נקודה שיכולה לשמש למתקפה נגד היהודי גם אם היא נראית חסרת משמעות כשלעצמה. [...] בחקירות, ואפילו הן שוליות, בבית היהודי או בדירתו בידי שוטרים במדים, פקידים ביחידות שדה, או שוטרים של משטרת הפלילים, יש להתנהל בכל מקרה כך שדיירים רבים ככל האפשר ייעשו מודעים לכך ש"המשטרה דרשה כאן בעניין היהודי...".

מתוך קווים מנחים לאפליית יהודים שהתווה מפקד משטרת ברלין ב=20 ביולי 1938

"היינו בדרכים סך של 29 ימים, והזדמן לנו לא רק לראות הרבה יופי מוכר, אלא יותר מכך – לראות הרבה דברים חדשים, ולקבל רשמים חדשים, רבים לאין מספר, מן האנשים. בדרכנו לאורכו ולרוחבו של חלק גדול מגרמניה הייתה לי פעמים רבות הרגשה שהדבר משול לארוחתו האחרונה של נידון לתלייה, כלומר שאני נפרד ממולדתי שאהבָתי אליה יקדה לפנים, מן הטבע הנהדר והייחודי שארץ זו התברכה בו בשפע בזבזני, מחברים וקרובי משפחה אהובים, שהותר לי ללחוץ את ידם כנראה בפעם האחרונה. זו הייתה גם נטילת פרֵדה מקברים רבים, מזיכרונות נעורים בלתי נשכחים, מעצי תפוח ועצי אגס באים בימים שנטעתי במו ידי, ומכרמים שזכיתי לעבוד בהם בהיותי ילד."

מתוך דוח נסיעה ברחבי גרמניה בטרם ההגירה לארצות=הברית שכתב פרדריק וייל בקיץ 1938

--------------------------------------------------------------------------------------------

כרך זה פורס לפני הקוראים העבריים מבחר עשיר של תעודות על חיי היהודים בגרמניה הנאצית מעליית המשטר הנאצי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו השני, הרייך הגרמני 1938 - אוגוסט 1939, מבוסס על הכרך השני בסדרת התעודות הגרמנית על תולדות רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ).

התעודות, המסודרות בסדר כרונולוגי, נותנות ביטוי למגוון נקודות מבט על האירועים: של היהודים שחיו בגרמניה תחת המשטר הנאצי; של החברה הגרמנית הלא=יהודית; של יהודים מחוץ לגרמניה; ושל גורמים בין-לאומיים. הן משקפות באופן בלתי אמצעי את תהליכי שלילת זכויותיהם והדרתם של היהודים מן החברה הגרמנית ואת דרכי התמודדותם של היהודים – הן בתור יחידים הן בתור קהילה – עם השלכות הנישול והבידוד החברתי בחיי היום-יום.

תהלה דרמון מלכה

וולף גרונר

במרס 1939, ערב סיפוחן של בוהמיה ומורוויה לרייך, חיו בתחומן קרוב ל-120,000 יהודים, ולפי ההערכות כ-80,000 מהם נרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה. 

בספרו בצל הפרוטקטורט וולף גרונר טוען כי בעבר התעלמו ההיסטוריונים מהאפשרות של התפתחויות אוטונומיותברדיפת היהודים בחבל הכבוש שלא בהכוונה מרכזית מברלין: הם סברו שבכל חבל ארץ שסיפחה גרמניה הנאצית לתחומה לפני המלחמה, היא פשוט החילה את המדיניות האנטי-יהודית שהייתה בתוקף בעת סיפוחו. 

ואולם, לדברי המחבר, המדיניות כלפי היהודים בפרוטקטורט והקצנתה נקבעו למעשה לפי ארבעה גורמי מפתח: המדיניות המרכזית של ממשלת הרייך בברלין; פעולות מטעם רשויות הפרוטקטורט הגרמניות; הצעדים שנקטה ממשלת הפרוטקטורט בפראג; וההגבלות שהטילו שלל רשויות שלטון מקומיות ואזוריות. 

בהסתכמו על הדוחות התקופתיים שהגישה הקהילה היהודית בפראג ללשכה המרכזית להגירת יהודים ועל מגוון מקורות אחרים גרונר מתעד בפרוטרוט את השפעת הרדיפות על היהודים נתיני הפרוטקטורט, על התרוששותם ועל התמעטות סיכוייהם להגר ומבליט את חשיבותן של היוזמות האזוריות והמקומיות בהתפתחותם של הצעדים האנטי-יהודיים ובהקצנתם. לדבריו, יוזמות אחדות שיצאו מהפרוטקטורט השפיעו על קבלת ההחלטות ברייך הגרמני עצמו, ויוזמות אחרות השפיעו על צעדי שננקטו בחבלי ארץ כבושים אחרים.

המחקר מראה גם כיצד הקהילות היהודיות בפרוטקטורט ובעלי התפקידים בהן, שכל צעד וצעד שעשו נבחן בקפידה בידי הגרמנים, פעלו להקלת פגיעתן הרעה של הרדיפות על ידי הרחבתם של שירותי הרווחה, סיוע בהגירה ועזרה בהשמה לעבודה, בין השאר בניצול האינטרסים הסותרים של רשויות שונות. כן עוסק המחקר בצעדים שלא זכו לתשומת לב מספיקת במחקר כגון גטואיזציה מוקדמת בערי השדה ועבודות כפייה, וכאמור לראשונה מוצגת בהלטה פעילותם של מוסדות לא-גרמניים.

שלמה טיקוצ'ינסקי 

מה למדנו מהמחנות? מה פעל הקב"ה בזה? להשאר אותו הדבר ולא להשתנות? אין זה רק כדי ללמדנו! להיות עובד ה' אמיתי, לצפצף על כל העולם! הגרמנים, עם התרבות, העם הנאור, האומה החכמה, מאלו דווקא יצאו הרוצחים הכי גדולים, מיתות משונות ואכזריות! השכל פשט את הרגל! אין שכל, חייבים ללכת בתמימות על דרך רצון ה'! ר' ישראל דוד נֹויוֹוֶנ ֶ ר, ישיבת נֹוַברדוק.

תנועת המוסר של יהדות ליטא מיסודו של ר' ישראל סלנטר הייתה שיטת חינוך עצמי קפדני ברוח התורה למען הגברת יראת שמים ותקיון המידות. ספר זה בוחן את גורלה והלכי רוחה של התנועה לזרמיה בתקופת השואה ובעקבותיה. בזמן השואה דבקו אנשי המוסר במשנתם החינוכית בדבר חובת האדם והתכנסו בטירטוריה רוחנת משלהם ובה בעת גילו נכונות ויכולת לעמוד בשינויים, הישירו פניהם אל הבאות ואזרו תעצומות נפש. לפתיסתם, האקטואליה אינה אלא שלוחתו של הבורא, היושב עתה על כיסא הדין. לכן נדרש איש המוסר (המוסרניק) בגטו ובמחנות להתכונן נפשית ורוחנית כמו שהוא מתכונן לימי הדין השנתיים; זהו מצב נפשי ורוחני המוכר לו היטב. 

בספר חובה מנחמת נסקרת תנועת המוסר על שלושת זרמיה העיקריים: קלם, סלבודקה ונוברדוק. אנשי אשכולת קלם חוו טלטלה עזה בתקופת השואה. בתחילה הם ראו בנאציזם כלי שממנו אפשר להפיק לקח בדבר תכונות מין האדם, אלא שעד מהרה נדמה גישה אוניברסלית זו, ומשנתה של קלם אבדה רובה ככולה בשואה. באשר לסלבודקה, עד השואה התהדרה אסכולה זו גם בפן האוניברסלי של גדלות האדם. באה השואה וערערה את מרכז הכובד שלה. למרות זאת נמצאו לה ממשיכים מובהקים, ואלה לאחר השואה התמקדו באתגרים החדשים שזימנה להם המציאות החברתית והחינוכית בארץ ישראל ובארצות הברית. לעומת שתיהן, אנשי אסכולת נוברדוק התבצרו בעולמם הרוחני הפנימי מפני הגעש שבחוץ, שכן החובות לתיקון הנפש לא השתנו. גם עאשר השואה כילתה כמעט את כל אנשיהם, השורדים והניצולים מצאו בה רק הוכחה לתפיסת עולמם הדיכוטומית המציבה את "התורה" מול "העולם": העולם הוכיח שהוא שרוי בחושף שהמיטו עליו אידיאלים שאינם אלא רוע, פוליטיקה ותככים, שנאה ותחרות. 

הספר עומד ברגישות על דקויותיהן של התגובות השונות בתוך תנועת המוסר לנוכח הרעה ומעלה תרומה חשובה ומרתקת לחקר השואה. 

ז'אנין לבנה פרנק

מחברת: מגלי רונו קטורזה

כל אחד מאיתנו מצא במריאן את האוזן הקשבת שהיה זקוק לה בזמן שבו התמוטטו כל העוגנים שלנו. ציפינו לחופש בלי מלחמה ונקלענו לתוך חלום בלהות. [...] כל אחד מאיתנו העביר את הנטל שלו לצעירה בת עשרים ושתיים. והיא נשאה בגבורה את הנטל הזה במשך ארבעים יום בחיוך [...] אנחנו לקחנו ממנה הכל ולא נתנו לה דבר.
-- מתוך עדותה של אליס לֶֶנץ פודולסקי, מילדי כלא פּּאקס

מריאן כהן הייתה צעירה יהודייה ממוצא גרמני, ילידת 1922 , שהיגרה בשנות השלושים לצרפת עם משפחתה. לאחר כיבוש צרפת בימי מלחמת העולם השנייה הצטרפה מריאן לתנועת ההתנגדות לנאצים והבריחה ילדים יהודים מצרפת לשווייץ ובתוך כך סיכנה את חייה. ב־ 31 במאי 1944 ליוותה קבוצה של ילדים ובני נוער באחד מנתיבי ההברחה, ואולם קבוצתה נפלה לידי הגרמנים ומריאן והילדים נשלחו למעצר בכלא פּּאקס. בכלא נחקרה מריאן בעינויים ואף־על־פי־כן לא מסרה מידע על חבריה למחתרת מתנועות הנוער היהודיות בצרפת. אלה ביקשו להבריחה מן הכלא, אולם היא סירבה לנטוש את בני חסותה הצעירים לגורלם. בלילה שבין 7 ל־ 8 ביולי 1944 הוציאו כמה בעלי תפקידים נאצים מן הכלא את מריאן וחמישה לוחמי מחתרת צרפתים, הובילו אותם ליער בקרבת מקום ורצחו אותם. חייה של מריאן נגדעו באכזריות, והיא בת עשרים ושתיים.