אבא של פרנצל נראה רציני ואסר עלי לשחק איתו מעכשיו והלאה. אני אומנם בחור טוב, אמר, ואין לו שום דבר נגדי, אבל אני ממוצא יהודי, ופרנצל גרמני ובנו של קצין גרמני ומסיבות רבות אינני חברה מתאימה בשבילו. [...] בהתחלה לא הבנתי, כלל לא תפסתי למה התכוון. אך לאט−לאט התפשטו הדברים בתוכי בבהירות צורבת. "אתה יהודי", "לכן נשלח אביך למחנה בגרמניה", "אינך בן אדם בעיניהם רק מפני שאתה יהודי". אלוהים אדירים. מה חטאנו שנוהגים בנו כך? [...] עולם שלם קרס בתוכי. אינני מבין עוד דבר. (אוקטובר 1939). ילדים יהודים מעטים בשטחיה הכבושים של אירופה שרדו, ומעטים אף יותר הילדים ששרדו במחנות ובצעדות המוות. אחד מהם היה היינריך דמרר, יליד סוסנובייץ, שהיה כבן 14 בעת שחרור דרום גרמניה. בהיותו בן 11 גורש לגטו ובגיל 12 היה לאסיר הצעיר ביותר באחד ממחנות הריכוז הידועים ביותר לשמצה, בלכהמר (אושוויץ III).שמו נלקח ממנו ומעתה היה למספר 176950 , ועד סוף המלחמה עבר גם במחנות הריכוז גרוס−רוזן, בוכנוולד ופלוסנבירג ואולץ לצעוד בצעדות המוות. בזיכרונותיו מתאר דמרר את האירועים בשפה ישירה ופשוטה ונמנע מלאפיין את האנשים על פי תפקידם או מוצאם בלבד. כך מתגלים גם בין אנשי הס"ס בעלי לב שאינם ממלאים פקודות בלא הבחנה, ומנגד מתוארים אלה שביצעו את פקודותיו של הפירר בדיוק חסר רחמים ואף התעללו למוות באסירים שהיו נתונים למרותם. היינריך הצעיר חווה חוסר הבנה לנוכח המצב הבלתי נסבל ונטול הפשר ונעזר באביו רבות כדי לתפוס את המתרחש. אך האב נעדר לעיתים תכופות, ובמקרים רבים נאלץ הנער להסתמך על עצמו ולא תמיד היטיב לזהות את הסכנות שנקרו בדרכו. התמודדותו הייתה מאבק יום−יומי נחוש אשר האיץ את תהליך התבגרותו.רק כך עלה בידיו לצלוח את טירופה של מלחמת הגזע הנאצית. זיכרונותיו של היינריך דמרר הם עדות נדירה מסוגה לשנות הרדיפה והמאסר מנקודת מבטו של נער צעיר, אחד ממעטים שזכו לחזות בסופה של המלחמה. את רשימותיו המרתקות מייחדת כתיבתו הנוקבת אשר מצליחה להמחיש לקוראים את כאבו ואת חוויותיו בזמן השואה.
