ביד אמן, כמו ברומן בלשי, מתאר יוסי שריד את מסע החיפושים של ילד יהודי שגם בבגרותו ספק אם הגיע לקִצו. שריד, פוליטיקאי ומשורר, חש חובה להוציא את פטר-פפיצ'ק ממחבוא שתיקתו ולהפקיד את סיפור חייו ביד ושם. יוסי שריד ממלא בספר הזה את תפקיד השליח, שליחו של פטר (פפיצ'ק), חברו ובן גילו. כשאמא של יוסי הוליכה אותו אל גן הילדים של הגננת רבקה המלאכית במושבה רחובות, הוליכה אמו של פטר הקטן אותו ואת אחותו התאומה אל גן הילדים המעונים של ד"ר מנגלה, מלאך המוות מאושוויץ-בירקנאו. פטר-פפיצ'ק היה בן ארבע כשננעלו עליו השערים של מחנה ההשמדה, ובן חמש כששבו השערים ונפתחו. הוא לא ידע את שמו, לא היה לו מושג מנין בא ולאן הוא הולך. הספר הזה מתאר את מסעו הארוך של פטר אחר זהותו, מסע שנמשך יותר מ-40 שנה, ועדיין לא הגיע כנראה אל קִצו.
"זהו סיפורו של שליח, של אדם המרגיש דחף עצום להביא דבר מה לידיעת הציבור היושב בציון. זהו סיפורו של ילד אשר בהיותו כבר איש פגש את השליח… זהו סיפור על זהות… שריד היה אחד משלושת חברי הכנסת שנתבקשו ללוות קבוצה של תאומי מנגלה בביקור באושוויץ בקיץ 1990. שם הוא פגש לראשונה את פפיצ'ק, ושם החליט להוציא את סיפורו לאור… וכך מביא לנו יוסף מרחובות את סיפורו של יוסף מפראג, סיפור על ילד ששנים רבות לא ידע את שמו אך בנה לבסוף את זהותו, ראשית בברית המועצות ולאחר מכן כאן, בארץ ישראל" [יהודית באומל, מקור ראשון, 27 בינואר 2006].
"שיעור קטן בהיסטוריה חבוי גם בספרו הצנום של שריד, שהחליט להיות השליח של פפיצ'ק... וכך הוא מוסר בעדינות רבה את שברי קורותיו של הילד הקטן ביותר בבלוק, שבגיל חמש, לאחר שחרור אושוויץ, נמצא ישן בשלג... וכך בלי מליצות ועם כושר הביטוי המעולה שלו הוא מצליח לייצג את פפיצ'ק במעט מלים והרבה עוצמה" [עפרה ריזנפלד, מוסף ספרים, הארץ, 25 בינואר 2006].
