מאביב 1942 ועד קיץ 1944 גויסו כ־45,000 גברים יהודים וסופחו אל כוחות הצבא ההונגרי שלחמו לצד גרמניה הנאצית בחזית הסובייטית. השלטון ההונגרי לא ראה במגויסיו היהודים אנשים הראויים לשאת נשק, אבל תבע מהם לקחת חלק ב"קורבן הדם" שנדרש למלחמה נגד סטלין ויחידות הצבא האדום. כ־80 אחוזים מהמגויסים היהודים לא שבו לבתיהם מעולם. הם סבלו רעב, חולי ועבודה שוחקת ורבים נפלו בקרבות, ועל כל אלו נוספו יחס אכזרי ואפילו רצח בידי החיילים ההונגרים הממונים עליהם. כדי להימלט מן הגיהינום הזה החליטו רבים מעובדי הכפייה הללו למסור את עצמם לידי הסובייטים, אבל נפלו מן הפח אל הפחת בשל התנאים הנוראים ששררו במחנות השבויים הסובייטיים. במונוגרפיה צבא עבדים ההיסטוריון רוברט רוזט מתמקד בניסיונותיו של הפרט ומתאר את חוויותיהם הקשות מנשוא של עובדי הכפייה היהודים ההונגרים בחזית המזרח שמבליחים בהן הבזקים נדירים של טוּב לב ונחמה; הוא מספר את סיפורם של גברים השומרים בקפידה על גחלת של כבוד אנושי בתוך מציאות של השפלה, כאב ומוות; ומדגיש את האכזריות חסרת הרסן של בני אדם כלפי זולתם, אנשים שחלקו עימם את שפתם ותרבותם אך גורלם היה שונה בתכלית מכיוון שהשתייכו לקבוצה דתית אחרת. צבא עבדים מביא את סיפורם של עשרות אלפי היהודים האלה, והוא בבחינת פרק ייחודי בתולדות השואה הנוגע לחייה של כמעט כל משפחה יהודית בהונגריה בשנות המלחמה.
