ספרי מחקר ומונוגרפיות

תולדות הצילום כראָיה מדעית

עמוס מוריס־רייך

חוקרי גזע השתמשו בצילום כדי ללכוד את מה שהבינו כתכונות גלויות ונסתרות של הגזע. במובן מסוים הם דמו למיסטיקנים שמנסים לתפוס עולמות ואובייקטים דמיוניים שאינם קיימים או שאינם יכולים להתקיים. אם צילום של אובייקטים בלתי נראים הוא ניסיון לגלם את המדומיין ולהציג אותו כממשי, אזי ל"גזע" – בהינתן מעמדו, על פיתוליו ההיסטוריים, המדעיים והתרבותיים – יש חשיבות רבה יותר מאשר לתצלומי חייזרים ובתולות ים בהיסטוריה של הצילום.

מבחר תעודות 1933 - 1945 

עורך: וולף גרונר
עורכי המהדורה: גיא מירון, סוזנה היים

כרך זה פורס לפני הקוראים העבריים מבחר עשיר של תעודות על חיי היהודים בגרמניה הנאצית מעליית המשטר הנאצי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקו הראשון, הרייך הגרמני 1937-1933 , מסתמך על הכרך הראשון בסדרת התעודות הגרמנית על תולדות רדיפתם ורציחתם של יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית:
Die Verfolgung und Ermordung der europäischen Juden durch das nationalsozialistische Deutschland 1933–1945 (VEJ)

 התעודות, המסודרות בסדר כרונולוגי, נותנות ביטוי למגוון נקודות מבט על האירועים: של היהודים שחיו בגרמניה תחת המשטר הנאצי; של החברה הגרמנית הלא־יהודית; של יהודים מחוץ לגרמניה; ושל גורמים בין־לאומיים. הן משקפות באופן בלתי אמצעי את תהליכי שלילת זכויותיהם והדרתם של היהודים מן החברה הגרמנית ואת דרכי התמודדותם של היהודים – הן בתור יחידים הן בתור קהילה – עם השלכות הנישול והבידוד החברתי בחיי היום־יום.

איליה סֶלווינסקי
משורר ועֵד לשואה

רוני שטאובר

היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ובין גרמניה המערבית התאפיינו מראשיתם בזיכרון ובכאב מחד גיסא ובאינטרסים לאומיים מאידך גיסא. הספר דיפלומטיה בצל הזיכרון דן בהתפתחות היחסים המדיניים והביטחוניים בין שתי המדינות מאז אישור הסכם השילומים באביב 1953 ועד לכינון היחסים הדיפלומטיים כעבור שתים עשרה שנים.

דיפלומטיה בצל הזיכרון עוסק בקשרים בין ירושלים לבון מנקודת המבט של מעצבי מדיניות החוץ והדיפלומטים הישראלים. הוא בוחן את המתח שנוצר בין ההתמודדות של ישראל עם אתגרי העשור הראשון לקיומה ובין עוצמת הזיכרון והביקורת על "חומת השתיקה" שהקימה גרמניה המערבית סביב עברה הנאצי. מתח זה השתקף בשיח הדיפלומטי הפנים-ישראלי, בפולמוס הציבורי בישראל ובמגעים שהתנהלו בין הישראלים לגרמנים. עוד בוחן המחקר את חילוקי הדעות בצמרת המדינית הישראלית בדבר השימוש בזיכרון השואה כאמצעי מדיני ואת עמדתם של הגרמנים בנוגע למהות היחסים המיוחדים של ישראל.

דוד ויצטום

כתב היד הוחזר לי ורובו הגדול מושחר [...] אנשי הגסטפו היו בכל המופעים שלי ופקחו עין על מילוי ההוראות [...] לכן עליתי אל הבמה וכתב היד בידי [...] הבטתי בכתב היד, והפכתי – באיטיות רבה – דף אחד, ועוד אחד, ועוד – כל זאת בלי לומר מילה, בלי לשלוח מבט מעבר לדפים, עד שהגעתי לשורה היחידה הלא מושחרת בדף, שורה שכמובן נותרה בלא מובן בלי ההקשר. קראתי אותה בקול, ואז המשכתי להפוך את הדפים. הכרזתי על היצירות והמבצעים כאשר הגיע תורם. זה היה ערב קצר. התשואות היו רועמות. הכל הבינו [את המתרחש] ושבו לביתם בעצב ובשתיקה. כולנו ידענו שבא הסוף. אני לא יכולתי להמשיך עוד. הגסטפו ניצח.

(המוזיקולוגית ד"ר אנליזה לנדאו)

עורכים: איתמר לוין, אליקים רובינשטיין, רוני שטאובר

זוועות מלחמת העולם השנייה, ובמרכזן שואת העם היהודי, התרחשו לפני למעלה משבעים שנה, אבל הן עדיין אוחזות בנשמותינו ומהוות קו שבר בהיסטוריה של העם היהודי ושל האנושות כולה. מוראות השואה השפיעו ועדיין משפיעים על עיצוב דמותו ומהותו של המשפט הישראלי. כאנשי משפט למדנו מן השואה שלמרבה הצער אפשר לרתום את החוק ואת המשפט לשירות הרוע ולהניע באמצעותם ובחסותם מפעל מפלצתי מאורגן של רצח עם. מנגד יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה המשפט אחד מתחומי הדעת הראשונים שבאמצעותם חיפשו דרכים להפיק לקחים ממה שאירע. ספר מאמרים זה מציע לראשונה אסופה מגוונת של רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הממוקמות כולן בנקודת המפגש הייחודית בין השואה למשפט: האתגרים שבהעמדתם לדין בישראל של פושעים נאצים; מעגלים משפטיים רחבים יותר בהם מלווה צילה של השואה את המשפט; הדרכים הרבות שבהן משפיע זיכרון השואה על המשפט הישראלי; ורשימות בעלות נופך אישי. אני תקווה שקובץ מאמרים זה ירים תרומה, ולו צנועה, לספרות העיון העוסקת במפגש המרתק והחשוב בין שואה למשפט, וישמש לכל המעיין בו מקור ידע ועניין. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון.