מארז של מוצרי נייר:
מחברת + פנקס ספירלי + סימניה --כתוביות בעברית--

"תפנים חדר", 1942
רודולף לוי (1875, סטטין, פרוסיה- 1944, אושוויץ-בירקנאו)
שמן, גואש ועפרון על נייר
מאוסף האומנות של יד ושם

רודולף לוי למד באקדמיה לאמנויות יפות במינכן. עם פרוץ המלחמה ב-1939, שהה בפירנצה ותכנן את הגירתו לארה"ב, אך ללא הצלחה. נעצר בדצמבר 1943, גורש ב 5- באפריל 1944 בשילוח מס' 9 לאושוויץ, שם נרצח.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

מארז של מוצרי נייר:
מחברת + פנקס ספירלי + סימניה --כתוביות באנגלית--

"הרקדנית: סקיצה של שמלה", 1930
דוד בריינין (1905, חרקוב, אוקראינה - 1942, אושוויץ-בירקנאו)
גואש ועפרון על נייר

מאוסף האומנות של יד ושם

דוד בריינין למד באקדמיה לאמנויות יפות בפריז. נעצר ב 29- באפריל 1942 ושולח לדרנסי ולאחר מכן לקומפיין. ב 18- בספטמבר 1942 גורש בשילוח מס' 34 לאושוויץ, שם נרצח.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

מארז של מוצרי נייר:
מחברת + פנקס ספירלי + סימניה --כתוביות באנגלית--

"הרקדנית: סקיצה של שמלה", 1930
הנה הלמן (1877, נירנברג - 1942, סוביבור)
שמן, גואש ועיפרון על נייר

מאוסף האומנות של יד ושם

הנה הלמן, בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה, עבדה בתור מרצה בבית ספר לעבודה סוציאלית בפרנקפורט. במאי 1938 אושפזה בסנטוריום, וב-15 ביוני 1942 שולחה עם שאר החולים ועם אנשי הצוות בסנטוריום לסוביבור, ונרצחה שם.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

מארז של מוצרי נייר:
מחברת + פנקס ספירלי + סימניה --כתוביות באנגלית--

"תפנים חדר", 1942
רודולף לוי (1875, סטטין, פרוסיה- 1944, אושוויץ-בירקנאו)
שמן, גואש ועפרון על נייר
מאוסף האומנות של יד ושם

רודולף לוי למד באקדמיה לאמנויות יפות במינכן. עם פרוץ המלחמה ב-1939, שהה בפירנצה ותכנן את הגירתו לארה"ב, אך ללא הצלחה. נעצר בדצמבר 1943, גורש ב 5- באפריל 1944 בשילוח מס' 9 לאושוויץ, שם נרצח.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

כרטיסי ברכה "הפרחים"
מאוסף האומנות של יד ושם

מארז של 10 כרטיסי ברכה + 10 מעטפות

רוב היצירות המוצגות במוזיאון לאמנות של יד ושם מתעדות את חיי היומיום בתקופת השואה. לצד הדחף לתעד את חיי היום יום, ניסו האמנים להשתחרר באמצעות הציור מסביבתם האכזרית. בעזרת עיפרון או מכחול הפליגו הציירים אל מחוזות היופי, הדמיון, זיכרונות העבר, ההתבוננות והאמונה. האומנים אפשרו לחבריהם האסירים לשכוח, ולו רק לרגע קט, את קשיי הגטו או המחנה. למרות הבדלי הסגנון בין היצירות ומגוון נושאיהן, כולן מעידות על עוצמת רוח האדם.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

מארז של מוצרי נייר:
מחברת + פנקס ספירלי + סימניה --כתוביות בעברית--

"הרקדנית: סקיצה של שמלה", 1930
דוד בריינין (1905, חרקוב, אוקראינה - 1942, אושוויץ-בירקנאו)
גואש ועפרון על נייר

מאוסף האומנות של יד ושם

דוד בריינין למד באקדמיה לאמנויות יפות בפריז. נעצר ב 29- באפריל 1942 ושולח לדרנסי ולאחר מכן לקומפיין. ב 18- בספטמבר 1942 גורש בשילוח מס' 34 לאושוויץ, שם נרצח.

מתנה משמעותית להנצחת זיכרון השואה

Moral Dilemmas among Jews in the Reality of the Holocaust

By Yitzhak Arad

It Happened on Our Planet offers a brutally honest insight into the horrifying decisions that the Jews had to make and the unbearable situations in which the Jews found themselves during this time. The publication of this important work will present generations to come with a better understanding of the complex reality of the Holocaust.

On Duty - The Role of the Polish Blue and Criminal Police in the Holocaust

By Jan Grabowski

The Polish Police, commonly called the Blue or uniformed police in order to avoid using the term “Polish,” has played a most lamentable role in the extermination of the Jews of Poland. The uniformed police has been an enthusiastic executor of all German directives regarding the Jews.

Emanuel Ringelblum, Warsaw, 1943

Shortly after the occupation of Poland in the fall of 1939, the Germans created the Blue Police, consisting mainly of prewar Polish police officers. Within a short time, this police force was responsible for enforcing many anti-Jewish regulations issued by the Nazis. Who were these policemen, and how did they transform from ordinary policemen to murderous executioners? And what was the role of the Germans in this horrifying picture?

יעקב לֶשצ'ינסקי

להלן הודעה טיפוסית לתקופה, שמסר בבית משפט [בלמברג] לבוב הרוצח שרצח את בני הזוג פרידמן מיָנָוּבּ. בעת המשפט טען הרוצח: ״בצבא לימדו אותי שהבולשוויקים הם האויבים הגדולים ביותר של העם הפולני. מאחר שכל היהודים הם בולשוויקים חשבתי שעשיתי מעשה טוב בזה שהרגתי כמה מהם. אצל היטלר עוד הייתי מקבל ציון לשבח״.

במחצית השנייה של שנות השלושים הקצינה האנטישמיות בפולין במהירות, והפוטנציאל לאירועים אלימים נגד יהודים התעצם. הספר ערב החורבן עשיר בתיאורים מפורטים שנכתבו בעצם אותם הימים של מקרים שבהם נפגעו יהודים ברחבי המדינה. מן הספר עולה בבירור כי כבר באותה העת, פרק זמן ניכר לפני פלישת הנאצים, חיו היהודים בפולין בצֵלֵ איוּםּ מתמי ד.

מחבר הספר, יעקב לֶשֶצ'ינסקי (1876 – 1966), חוקר וסטטיסטיקאי, ממייסדי מכון המחקר היהודי ייִוִואָָ, היה גם מתבונן סקרן וחרוץ, עֵדֵ להתפתחויות ששיאן בשואה, והצליח לעזוב את פולין זמן קצר לפני המלחמה. בשנים 1935 – 1937 חיבר כמה וכמה מאמרים עיתונאיים על האירועים האנטי־יהודיים שהתרחשו אז בפולין, ורובם נדפסו בעיתון הניו־יורקי פאָָרווערטס ביידיש. בתחילת שנות החמישים איגד לֶשֶצ'ינסקי את המאמרים והוציא לאור את המהדורה הראשונה ביידיש בארגנטינה, ועתה הם רואים אור בפעם הראשונה בעברית.

המאמרים, שניכר בהם שנכתבו בכאב ובהזדהות עם אחיו היהודים, עוסקים בהלכי הרוח בקרב היהודים בפולין, ביחסיהם עם האוכלוסייה הלא־יהודית ובתופעת האנטישמיות בפולין. הטקסטים מרתקים וכתיבתם בזמן אמת סמוך להתרחשויות מקנה להם נופך ייחודי ומעניקה לקורא מבט מבפנים על עולמם של יהודי פולין ערב השואה.

ברט בדיחי
פרדריק מטזו

בחורף 1941 ארזה אמה של ברט אלזֹון מזוודה, ציידה את בתה בת התשע בתעודת הטבלה קתולית מזויפת ובלי הסברים רבים שלחה אותה מביתה בליֹון לבית האלמנה מארי מסֹונה, איכרה טובת לב שהתגוררה בכפר מֹונֶסֶ ל השוכן במחוז הררי של צרפת הסמוך לגבול עם איטליה. ככל ילדי הכפר למדה ברט בבית הספר המקומי, עזרה במטלות הבית והמשק והתנהגה למופת. היא ביקרה בכנסייה והתפללה מספר תפילה נוצרי, ותמיד צפנה בליבה את סודה הכמוס פן תיחשף זהותה היהודית, והיא ומסתיריה־מגיניה ישלמו מחיר כבד. בספטמבר ,1944 לאחר שחרורה של ליֹון, התאחדה עם משפחתה ושבה לעיר זו. מאז הוסיפה לעמוד בקשר לבבי עם הגברת מסֹונה, ועד היום נשמרת הידידות בין משפחותיהן.

סיפור חייה של ברט וחיי משפחתה שזור בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל הצעירה. ברט נישאה בצרפת לבחיר ליבה בן־ציון בדיחי, צבר ירושלמי ממוצא תימני, ויחד השתקעו בירושלים וגידלו את בניהם. ברט היא סבתא אוהבת לנכדים ולנינים, אך היא נושאת בליבה את כאב האובדן של נכדה הבכור גיל בדיחי, קצין בחיל השריון, אשר נפל בקרב בשנת 2002.

היום היא עובדת בהתנדבות במרכז המבקרים של יד ושם במסירות ומתוך תחושת שליחות. ֵהספר מעולם לא היינו ילדים, שנכתב בעזרתו של פרדריק מטזו, מספר את סיפורה של ברט כמתוך שיחה קרובה וקולחת.

אליו טואף

ב ־ 11 באוגוסט 1939 זומנתי ללשכה הצבאית בליבוֹרֹנוֹ ושם הודיע לי קצין: 

״על־פי הצו המלכותי מיום 22 בדצמבר 1938 ,השנה ה־ 17 לעידן הפשיסטי, בני הגזע היהודי אינם רשאים לשרת בצבא איטליה. לכן אני מוסר לך את אישור השחרור המוחלט. איטליה אינה זקוקה לך״. [...] המשפט הזה נחקק בזיכרוני והדהד בו עד כדי כך שבעת שהתקבלתי למחתרת, כמה שנים לאחר מכן, חזרתי עליו לפני המפקד שלי והוספתי: ״אני באמת חושב שכעת איטליה זקוקה גם לי״.

הרב אֵֵליוֹ טוֹאָָֹף נולד בליבוֹרֹנוֹ ב־ 30 באפריל 1915 ונפטר ברומא ב־20 באפריל 2015 . בשנות מלחמת העולם השנייה, כשהיה רב צעיר, נאלץ לנדוד עם משפחתו בין מקומות מסתור באזורים כפריים של איטליה, בהם היישובים פַַבּרּיאנוֹ,ֹ אוֹרֹצָָ'נוֹ פּּיזָנָוֹ,ֹ וַלַדיקַַסטֵֵלוֹ ופוֹצֵֵֹ'טֶֶה. הוא חמק בנס ממוות בטוח מידי הנאצים יותר מפעם אחת ואף התנדב למחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה מונה הרב טוֹאָָֹף לתפקיד הרב הראשי של רומא ונשא בו יובל שנים. מדובר בתפקיד בעל חשיבות מדינית ובין־דתית אדירה, בעל השפעה לא רק על יהודי רומא ואיטליה אלא אף על יהדות העולם ועל היחסים בין מדינת ישראל, הווטיקן ומדינות המערב. בזמן כהונתו הצליח הרב לשקם את הקהילה היהודית המקומית בעקבות השואה, נאבק בדעות קדומות והחזיר ליהדות איטליה מעמד של כבוד והכרה בעולם. ספר זה הוא האוטוביוגרפיה של הרב טוֹאָָֹף, בן שיחם של אפיפיורים ומדינאים. סיפורו המרתק מתואר בכתיבה מלאת חיים המבטאת אופטימיות, אהבת האדם וזיקה עמוקה ליהדות. 

Hanna Temkin

In My Involuntary Journeys, Hanna Temkin shares her story for the first time, shedding light on lesser-known aspects of Jewish life and survival in Eastern Europe before, during, and after the Holocaust. Moreover, Hanna’s story is an inspiring tale of female empowerment and serves as a testament to her ability to overcome the worst odds.

Christoph Schminck-Gustavus

רוֹמֶק מַרבֶּר

הבית היה ריק. הסתכלתי סביב בתקווה למצוא סימן כלשהו, אולי הודעה, אך לא היה דבר. ...] על מה חשבתי? איני יודע. הלוואי שידעתי. אמא, אחותי התאומה, סבא וסבתא, חברתי והוריה, חברַַי ורוב היהודים שחיו בגטו נעלמו לבלי שוב [...] החיים נעשו כה עגומים עד ששום דבר לא היה חשוב עוד. לא הייתי מודע למתרחש סביבי והייתי אדיש לגורלי.

רוֹמֶֶֹק מַַרבֶֶּר ואחותו התאומה רוֹמָָֹה נולדו בנובמבר 1925 בעיירה הפולנית טוּרֶֶק, הסמוכה לגבול גרמניה. ילדותו עברה עליו בנעימים בחיק משפחתו ובחווה של משפחת אמו. כשפלשה גרמניה לפולין נמלטה המשפחה מפני הצבא הפולש לוורשה, אך זמן מה לאחר כיבושה של העיר שבו בני המשפחה לטוּרֶֶק. האב משה והאח הבכור קוּ הּבּ נמלטו לווילנה ומשם הצליחו לחלץ עצמם מציפורני הנאצים.

רוֹמֶֶֹק, אחותו ואמו רּבּוֹנֹקה עברו עם הוריה של אמו לחווה המשפחתית, אבל גורשו ממנה לבוֹחֹניה שבתחומי הגנרלגוברנמן. בבוֹחֹניה יצא רוֹמֶֶֹק לעבודה כדי לסייע לפרנסת משפחתו, ובאביב 1941 נכלא עם משפחתו ועם יהודי העיר בגטו. באוגוסט 1942 פשטו הנאצים על הגטו ובני משפחתו נלקחו להשמדה. רוֹמֶֶֹק, שניצל במקום עבודתו, ברח כעבור כשנה מן הגטו, אבל נתפס עקב הלשנה ונכלא במחנה הריכוז לָּפָּש בּוּ. במחנה פגש את דודו האהוב אָָבֶֶּק והשניים שרדו יחד כמעט עד השחרור, ואף בצעדת המוות שיצאה מאושוויץ־בירקנאו. לאחר תלאות וייסורים השתחרר רוֹמֶֶֹק במחנה לַּפַּטלינג.

לאחר השחרור הצליח רוֹמֶֶֹק לשוב ולהתאחד עם דודו, והשניים שמו פעמיהם לאיטליה בתקווה לעלות לארץ־ישראל. לאחר שנכזבה תקוותו נפרד מדודו ופנה לאנגליה, שבה כבר השתקעו אביו ואחיו, ובה שיקם את חייו והיה למעצב ספרים ומאייר בעל שם. לבית ילדותו ולפולין לא שב עוד.

 בספר לבלי שוב מסרטט רוֹמֶֶֹק ביד אמן את קורות חייו המוקדמים וחושף את טלטלות נפשו, את כוח הרצון ואת הייאוש, את רגעי השמחה ואת שיברון הלב, את דבקותו בעקרונות המוסר ואת אמונתו בערך החיים, ומבין השורות עולות האהבה והאחווה שבהן נאחז אף בשעות האפלות ביותר של חייו.

Holocaust Survivors’ Emotional, Psychological, and Social Journeys in the Early Postwar Period

Editors: Constance Pâris de Bollardière and Sharon Kangisser Cohen

His reaction to my cautious questions about his parents, his brothers and sisters, his experiences in the concentration camp was characteristic. His only response was to let his head drop onto his chest. He remained sitting in this posture in silence for some time. It must be said here without pathos or literary embellishment that it is only now that he has been returned to normal life that this child feels the pain and torment of everything he has seen and experienced.

Hans Keilson

רוני שטאובר

היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ובין גרמניה המערבית התאפיינו מראשיתם בזיכרון ובכאב מחד גיסא ובאינטרסים לאומיים מאידך גיסא. הספר דיפלומטיה בצל הזיכרון דן בהתפתחות היחסים המדיניים והביטחוניים בין שתי המדינות מאז אישור הסכם השילומים באביב 1953 ועד לכינון היחסים הדיפלומטיים כעבור שתים עשרה שנים.

דיפלומטיה בצל הזיכרון עוסק בקשרים בין ירושלים לבון מנקודת המבט של מעצבי מדיניות החוץ והדיפלומטים הישראלים. הוא בוחן את המתח שנוצר בין ההתמודדות של ישראל עם אתגרי העשור הראשון לקיומה ובין עוצמת הזיכרון והביקורת על "חומת השתיקה" שהקימה גרמניה המערבית סביב עברה הנאצי. מתח זה השתקף בשיח הדיפלומטי הפנים-ישראלי, בפולמוס הציבורי בישראל ובמגעים שהתנהלו בין הישראלים לגרמנים. עוד בוחן המחקר את חילוקי הדעות בצמרת המדינית הישראלית בדבר השימוש בזיכרון השואה כאמצעי מדיני ואת עמדתם של הגרמנים בנוגע למהות היחסים המיוחדים של ישראל.

יעקב וקסלר ושקינל 

בכיתה ה, חוסר הדמיון שלי [להורי] גרם לי לצרוח מול הראי. [...] היה נדמה לי שראיתי בעצמי משהו מתווי פניו של אבא. "אמא, אמא, אני דומה לאבאל'ה! נכון?!" אבל במקום תשובה הייתה דממה. ולי לא נותר אלא לזעוק: "כי אם אני יהודי, עוד תראו מה אעשה לעצמי!״ כמה פחדתי להיות יהודי, כמה לא רציתי להיות יהודי!

Edited by: Eliyana R. Adler and Natalia Aleksiun

The Nazi persecution and murder of the Jews of Europe led to the atomization of the social relationships of the victims. Families were ripped apart. Entire communities were ghettoized and isolated from the outside world. The forced removal of the Jews from the midst of the non-Jewish population facilitated the crimes committed against them, significantly limited the assistance they could rely on, and restricted the number of witnesses to their persecution and murder. However, despite the devastation, disruption, and loss brought by the Holocaust, prewar patterns and lationships continued to shape decisions and actions by Jews and non-Jews both during and after the war. Even in extremis, they often relied on established networks of support that had been forged in very different circumstances. Jewish victims as well as bystanders and perpetrators relied on the already familiar cohort of relatives, neighbors, peers, and colleagues to support and assist them during this time. Just as these networks brought people with various backgrounds together, Entanglements of War compiles a broad range of interdisciplinary perspectives to reveal invaluable findings about the relationships, choices, and actions that shaped these complex connections, and their impact on Jewish lives during the Holocaust and its immediate aftermath.

Otto Weiss | Editor: Ruth Bondy

Ages 12-14 Language: English

Book

עורכת: בתיה דביר

בשיתוף הוצאת מורשת

Mordechai Lensky | Foreword by Samuel Kassow

Raz Segal

הנריק בריסקר

עורכת מדעית: בלה גוטרמן

מרטה גורן

עכשיו את קריסיה. תלכי תמיד זקופה, תסתכלי לאנשים בעיניים, שאיש לא יחשוב שאת מפחדת או מסתירה סוד נורא. האירי את פנייך, אנשים אוהבים ילדים מחייכים. והעיקר – שעינייך יהיו תמיד צוחקות כי רק לילדים יהודים יש עיניים עצובות.

ככה אמרה אמא נטקה למרטה, ילדתה בת השמונה, כשהוציאה אותה ממרתף בית המרקחת שבו עבדה ושלחה אותה מצ'וֹרטקוּב לוורשה בזהות בדויה. מרטה לא ראתה עוד את אמהּ והמילים האחרונות האלה היו לה לציווי, לצוואה.

Yisrael Kaplan | Editor: Zeev W. Mankowitz

Yechiam Weitz

עורך: דן מכמן

עמית ורשיצקי

מהו הנאציזם ומה פשר כוחו הרעיוני? מה היו מקורות ההשראה הפילוסופיים של השקפת העולם הנאצית ובאיזו מידה היא נשענה על יסודות מדעיים? באילו מובנים המסגרת הרעיונית והמושגית שהציע הנאציזם הציגה עולם ערכי ונורמטיבי חדש שסיפק מענה לרחשי לב של גרמנים רבים בעולם מודרני ומחולן? ספר זה מבקש לענות על שאלות סבוכות אלה באמצעות ניתוח כתביהם של הוגים, מדעני גזע ותיאורטיקנים פוליטיים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם.

Yitzhak Arad

Yitzhak Arad

אסתר ובמן, מאיר ליטבק | מאנגלית: יהודה פורת

בשיתוף הוצאת מאגנס

Eddie Weinstein

עורך: ישראל גוטמן

ראול הילברג

עורכי המהדורה העברית דוד בנקיר, בלה גוטרמן | מאנגלית: איה ברויר

Editors: Bella Gutterman and Avner Shalev

Head Curator: Vivian Uria

Curator: Haviva Peled-Carmeli, Deputy Curators: Michael Tal, Sara Shor

The Yad Vashem Synagogue catalogue - The artifacts displayed in the Yad Vashem Synagogue are a few of the thousands of items preserved in Yad Vashem's collections that tell the story of the Jewish people – a panoramic mosaic of memories depicting the fate of individuals, families and communities during the Holocaust.  The artifacts in our collections tell stories interwoven with flashes of fear, despair and loss, but also moments of determination, pity, hope, courage and love.  These stories evoke empathy with the fate of the victims, and place the Jewish individual at the heart of the narrative that unfolds in the Holocaust History Museum.  The significance of these artifacts is hoin ned by their integration the vast, complex fabric that shapes collective memory from countless fragments of personal recollection.  The display area and the space currently used as the Synagogue combine to depict the lost Jewish life in the face of its continuity today.  These artifacts bear mute testimony to the history and legacy of individuals and communities during the Holocaust that we seek to commemorate and to impart to future generations.

Articles by Joan Ockman, Moshe Safdie, Avner Shalev, Elie Wiesel

Head Curator: Vivian Uria

Editors: Eliad Moreh-Rosenberg, Walter Smerling

עורכים: בלה גוטרמן, אבנר שלו

אוצרת: ויויאן אוריה

אוצרת: חביבה פלד-כרמלי, אוצרי משנה: מיכאל טל, שרה שור

קטלוג בית הכנסת - החפצים המוצגים בבית הכנסת ביד ושם הם חלק מאלפי חפצים המצויים באוספי יד ושם ומספרים את סיפורו של העם היהודי. סיפורים אלה מהווים פסיפס רחב של זיכרונות הקשורים לגורלם של יחידים, משפחות וקהילות בתקופת השואה. פריטי האוסף מייצגים סיפורים שבהם שזורים רגעי חרדה, ייאוש ואובדן, אך גם רגעים של תושייה, חמלה, תקווה, אומץ לב ואהבה. זיכרונות אלה מעוררים הזדהות עם גורלם של הקורבנות ומציבים במרכז הנרטיב של המוזיאון לתולדות השואה את האדם היהודי בשואה. חשיבותם של החפצים שמספרים סיפור מועצמת באמצעות השזירה שלהם כחלק ממארג המעצב זיכרון קולקטיבי מתוך שלל שברי זיכרונות אישיים. חלל בית הכנסת ביד ושם והתצוגה שמוצבת בו כרוכים זה בזה ומספרים את הסיפור של רקמת החיים היהודיים שאבדה בשואה. חורבן העבר מוצג אל מול המשכיותם של החיים היהודיים בהווה.  סיפורים אלה מהווים עדות אילמת להיסטוריה של יחידים וקהילות בתקופת השואה שאנו מבקשים להנציח ולהנחיל לדורות הבאים.

עורכת ואוצרת התערוכה: יהודית קול־ענבר

יאן לניצ'ק

הספר עוסק בממשלת צ'כוסלובקיה הגולה בלונדון בתקופה שבין הסכם מינכן לבין ההפיכה הקומוניסטית. המחבר בוחן גישות שונות כלפי היהודים, במהלך המלחמה ולאחריה, וחושף שתחושת לאומיות גוברת עיצבה את יחסה של צ'כוסלובקיה כלפי היהודים. הוא מציג את צ'כוסלובקיה כמקרה בוחן יוצא דופן של מדינה שטיפלה באזרחיה היהודים בהגינות. המחקר מציע ניתוח חדשני של פעילותה הפוליטית של ההנהגה הגולה ושל יישום תכניותיה בצ'כוסלובקיה המשוחררת לאחר 1945.

Havi Dreifuss (Ben-Sasson)

"As far as Polish‒Jewish relations are concerned, we need to devote at least a few words to the attitude of Jews toward the Poles.… even in their suffering, the Jews remember with deep emotion and gratefulness all the acts of kindness toward them and the helping hand extended to them by each of those Poles.… But, despite this, the insult and humiliation—which shall never be forgotten—no one wishes to remember."
(Anonymous, Warsaw Ghetto, 1942)

Ruth Leimenzon Engles| Edited by Ben-Tsiyon Klibansky

At last, I have gotten a notebook in which to write. I have a pencil. I will try. Maybe it will make it easier to push through the days. It’s hard for me. As soon as dawn breaks, my first thought is: how does one endure until the end of the day.
Ruth Leimenzon Engles, May 15, 1944

A few days after the Germans occupied Vilna at the end of June 1941, Ruth Leimenzon’s husband was seized by local collaborators and was never seen again. Ruth, the sole survivor of her murdered family, managed to survive two years in the ghetto using her intelligence and common sense, helped by luck and perhaps miracles. Just two days before the ghetto’s liquidation in September 1943, Ruth escaped with the help of a Christian woman, her former boss’ wife, and found a hiding place in a barn on a farm 20 kilometers from Vilna, where she hid for nearly a year. During the last two months in the barn, Ruth wrote a diary in Yiddish describing her three-year ordeal.

Editors: Zeev Mankowitz, David Weinberg, Sharon Kangisser Cohen

In what sense was the European heritage responsible for Jewish cultural and intellectual development? How could one describe the events of the Holocaust? Was there a future for Jews in a reconstructed Europe? A group of scholars suggests a more nuanced view by examining the perspectives of ten survivors – philosophers, activists, and memoirists – whose attitudes towards the European past were characterized by conflicting feelings of alienation and attraction.

עורכת: דליה עופר

"סיפורה של המשטרה היהודית בגטו קובנה הוא גם סיפורו של גטו קובנה כולו", כך נפתח החיבור משטרת הגטו היהודית בוויליאמפּוֹלֶה ובו 253 עמודים מודפסים ביידיש שנכתבו בגטו קובנה והוטמנו בו באביב 1944. בדפי החיבור מגוללים מחברי המסמך, שוטרים יהודים בגטו, את קורות המשטרה היהודית מהקמתה ועד סתיו 1942, סוקרים אירועים מרכזיים בתולדות הגטו, תושביו ומוסדותיו ועוסקים בנושאים מרכזיים מחיי היום יום. הפרקים הראשונים של הספר מתארים תיאור כרונולוגי את השבועות הראשונים לכיבוש הגרמני, הפוגרומים והרציחות ההמוניות, את התארגנות המשטרה היהודית ואת קורות גטו קובנה עד לאחר הגירוש הגדול, ואת רציחתם של יהודי גרמניה שגורשו לקובנה בדצמבר 1941. המשך החיבור שופך אור על אירועים מרכזיים בתולדותיהם של יהודי הגטו, ודן בהתפתחות המנגנון המשטרתי והמבנה ההיררכי שלו, ביחסים בין משטרת הגטו למועצת הזקנים ולמשרד העבודה, בקשרים עם הגרמנים ועם הליטאים ועוד.

ברנד שמלהאוזן | מגרמנית: דפנה עמית

ביולי 1941 הגיע הגרמני ברטולד בייץ בן ה-27 לעיר בוריסלב כדי לנהל את החברה להפקת נפט במזרח גליציה והיה עֵד להשמדה המתמשכת של יהודים בידי הנאצים. הוא התייצב ללא היסוס נגד תכנית ההשמדה והצליח לשחרר מאות יהודים ואפילו להוציאם מרכבות שהובילו אותם למחנה ההשמדה בלז'ץ. ברטולד בייץ ואשתו אלזה סיפקו בסתר מזון ליהודים וגם הנפיקו להם תעודות עבודה מזויפות. שניהם הוכרו כחסידי אומות העולם.

"רבות נכתב על מי שהיו מעורבים באותן שנים חשוכות של ההיסטוריה הגרמנית במעשים שיש בהם אשמה כבדה, שהעטו בושה שלא תשוער על העם הגרמני. חומר מועט ראה אור על מי שייצגו באותה בעת את 'גרמניה האחרת' וניסו לעכב את הרוצחים. ברטולד בייץ הוא אחד מהם. אסור שהאומץ והאנושיות שלו יישכחו". [ברנד שמלהאוזן, אביב 1991].

Andrew Burian

A sheltered boy from the small town of Buština (then Czechoslovakia, now Ukraine), Andrew had a beautiful carefree childhood. At the age of thirteen, his world was shattered. Andrew’s wartime odyssey began with deportation from his hometown to Mateszalka ghetto in Hungary. From there, Andrew and his family were deported to Auschwitz-Birkenau, where he survived countless selections and near death experiences. In the freezing winter of 1945, he survived the infamous “death march” evacuation of Auschwitz-Birkenau and was loaded into a cattle car for the long journey to the Mauthausen concentration camp in Austria. Andrew survived another death-march to the Gunskirchen concentration camp from which he was ultimately liberated by the U.S. army. Andrew’s journey took him through Hungary, Poland, Austria, Czechoslovakia, England and, finally, the USA where he made a new life.

פרנק בלייכמן

פרנק בלייכמן היה בן 16 כשפרצה המלחמה ב־1939, עם הפלישה הגרמנית לפולין. תחילה שטף את קַמיוֹנקה, עיירת הולדתו, זרם פליטים יהודים מוורשה המופצצת. אחריהם באו חיילים פולנים נסוגים. זמן קצר אחרי שהגיעו חיילים גרמנים לקַמיוֹנקה הם החלו להתעלל ביהודים ובלייכמן הנער ראה, הזדעזע ונשבע לנקום. כעבור שלוש שנים עלה בידו להגשים את שבועתו. ערב הגירוש מגטו קַמיוֹנקה, באוקטובר 1942, החליט פרנק לברוח. הוא פגש בדרכו בורחים צעירים נוספים והקים איתם יחידה פרטיזנית. חלק הארי של ספר הזיכרונות הזה הוא סיפור השנתיים שעשה ביערות. פרנק בלייכמן היה צעיר, נועז, בעל תושייה וחושים חדים וכושר מנהיגות, תכונות שבאו לידי ביטוי בסיפור הישרדותו ביער בתור פרטיזן. סיפורו של בלייכמן הוא סיפורם של הפרטיזנים היהודים ביער פַּרצֶ'ב שבמחוז לובלין – אזור שהתנהלו בו מאבקי כוח עקובים מדם בין תנועות פרטיזניות פולניות למיניהן – על הקשיים הפיזיים והנפשיים שהכבידו עליהם ועל הסכנות שארבו להם הן מצד הגרמנים והן מצד הקבוצות הפרטיזניות הפולניות האנטישמיות והמלשינים המקומיים. אבל בייחוד זהו סיפור על הערבות ההדדית היהודית של הפרטיזנים היהודים שקיבלו עליהם לדאוג ולהציל יהודים שברחו מן האקציות אל היער. הספר הייתי פרטיזן יהודי שופך אור על סוגיה שלא נחקרה דיה של התנועה הפרטיזנית היהודית בתחום הגנרלגוברנמן. "זהו סיפור מרתק על סבל, על עמידה ועל ניצחונה של רוח האדם, משׂוּאה של תקווה לכל התוהים כיצד ייתכן שהטוב ינצח אי־פעם את הרע בעולם טרוף סערות. חשיבות הלקח שהוא מלמד, אומץ ודבקות במטרה, בעינה עומדת. יהודים יכולים לזקוף ראש כשהם קוראים את הדפים הללו; וכל בני האדם, באשר הם, בכל מאבקיהם, יכולים להתמלא גאווה על מה שיכולים בני אנוש לחולל כשהם לוקחים את גורלם בידיהם." [סר מרטין גילברט]

Israel Cymlich; Oskar Strawczynski | Foreword by David Silberklang

Escaping Hell in Treblinka includes two remarkable documents written by two survivors of that hellish darkness while the authors were still in hiding, unsure if they would succeed in evading the Nazis. Israel Cymlich’s memoir provides a rare insight into the Treblinka I forced labor camp’s brutal daily life, as well as the regular contact and human traffic between the two Treblinka camps. Srul escaped in April 1943, just before he was due to be transferred to the Treblinka II extermination camp. Oskar Strawczynski’s memoir is one of the earliest written eyewitness accounts of the August 1943 uprising in Treblinka. He tells of Jewish camp officials’ cruel treatment of their fellow Jewish prisoners; the viciousness of the German staff; preparations for the uprising, and life after the mass escape from the camp. Both men owed their survival to their own daring and initiative as well as to the assistance they received from a variety of people, including Polish rescuers.

 נחמה טק

שואת העם היהודי הייתה מנת חלקם של נשים וגברים כאחד. האם חוו נשים וגברים את השואה בדרכים שונות? מה עלה בגורלם בסביבות שונות - בגטאות, במחנות, ביערות? כיצד הגיבו לאתגרים שעמדו בפניהם ואיש כלפי רעהו? האם חוויותיהם של יהודים ממזרח אירופה מקבילות לחוויותיהם של יהודים ממערבה? הסוציולוגית נחמה טק מנסה לענות בספרה על שאלות אלה ואחרות באמצעות ראיונות רבים שערכה עם ניצולי שואה ובסיוע יומנים, ספרי זיכרונות ועדויות של ניצולים. הציר המקשר בין פרקי הספר הוא השלבים השונים של השואה - ההפרדה בין יהודים לארים ונישולם ממקורות הפרנסה; הקמת הגטאות והחיים בהם; מחנות הריכוז; הסתתרות והתחזות בעולם הנוצרי; התנגדות. הספר מתאר כיצד פיתחו נשים וגברים דרכי התמודדות שונות עם המאורעות ומעלה על נס חמלה, עזרה הדדית וסולידריות, שותפוּת וחלוקה בנטל כערכים שהיה בהם כדי לחזק את היהודים הנרדפים ולעִתים אף לשפר את סיכוייהם לשרוד בשואה.

בשיתוף מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות