חדש על המדף

חובה מנחמת - תנועת המוסר והשואה בהגות ובמעשה

שלמה טיקוצ'ינסקי 

 

מה למדנו מהמחנות? מה פעל הקב"ה בזה? להשאר אותו הדבר ולא להשתנות? אין זה רק כדי ללמדנו! להיות עובד ה' אמיתי, לצפצף על כל העולם! הגרמנים, עם התרבות, העם הנאור, האומה החכמה, מאלו דווקא יצאו הרוצחים הכי גדולים, מיתות משונות ואכזריות! השכל פשט את הרגל! אין שכל, חייבים ללכת בתמימות על דרך רצון ה'! ר' ישראל דוד נֹויוֹוֶנ ֶ ר, ישיבת נֹוַברדוק.

תנועת המוסר של יהדות ליטא מיסודו של ר' ישראל סלנטר הייתה שיטת חינוך עצמי קפדני ברוח התורה למען הגברת יראת שמים ותקיון המידות. ספר זה בוחן את גורלה והלכי רוחה של התנועה לזרמיה בתקופת השואה ובעקבותיה. בזמן השואה דבקו אנשי המוסר במשנתם החינוכית בדבר חובת האדם והתכנסו בטירטוריה רוחנת משלהם ובה בעת גילו נכונות ויכולת לעמוד בשינויים, הישירו פניהם אל הבאות ואזרו תעצומות נפש. לפתיסתם, האקטואליה אינה אלא שלוחתו של הבורא, היושב עתה על כיסא הדין. לכן נדרש איש המוסר (המוסרניק) בגטו ובמחנות להתכונן נפשית ורוחנית כמו שהוא מתכונן לימי הדין השנתיים; זהו מצב נפשי ורוחני המוכר לו היטב. 

בספר חובה מנחמת נסקרת תנועת המוסר על שלושת זרמיה העיקריים: קלם, סלבודקה ונוברדוק. אנשי אשכולת קלם חוו טלטלה עזה בתקופת השואה. בתחילה הם ראו בנאציזם כלי שממנו אפשר להפיק לקח בדבר תכונות מין האדם, אלא שעד מהרה נדמה גישה אוניברסלית זו, ומשנתה של קלם אבדה רובה ככולה בשואה. באשר לסלבודקה, עד השואה התהדרה אסכולה זו גם בפן האוניברסלי של גדלות האדם. באה השואה וערערה את מרכז הכובד שלה. למרות זאת נמצאו לה ממשיכים מובהקים, ואלה לאחר השואה התמקדו באתגרים החדשים שזימנה להם המציאות החברתית והחינוכית בארץ ישראל ובארצות הברית. לעומת שתיהן, אנשי אסכולת נוברדוק התבצרו בעולמם הרוחני הפנימי מפני הגעש שבחוץ, שכן החובות לתיקון הנפש לא השתנו. גם עאשר השואה כילתה כמעט את כל אנשיהם, השורדים והניצולים מצאו בה רק הוכחה לתפיסת עולמם הדיכוטומית המציבה את "התורה" מול "העולם": העולם הוכיח שהוא שרוי בחושף שהמיטו עליו אידיאלים שאינם אלא רוע, פוליטיקה ותככים, שנאה ותחרות. 

הספר עומד ברגישות על דקויותיהן של התגובות השונות בתוך תנועת המוסר לנוכח הרעה ומעלה תרומה חשובה ומרתקת לחקר השואה. 

NIS 91.00

בצל הפרוטקטורט – רדיפת יהודיה בוהמיה ומורוויה, 1939-1945

וולף גרונר

במרס 1939, ערב סיפוחן של בוהמיה ומורוויה לרייך, חיו בתחומן קרוב ל-120,000 יהודים, ולפי ההערכות כ-80,000 מהם נרצחו בשנות מלחמת העולם השנייה. 

בספרו בצל הפרוטקטורט וולף גרונר טוען כי בעבר התעלמו ההיסטוריונים מהאפשרות של התפתחויות אוטונומיותברדיפת היהודים בחבל הכבוש שלא בהכוונה מרכזית מברלין: הם סברו שבכל חבל ארץ שסיפחה גרמניה הנאצית לתחומה לפני המלחמה, היא פשוט החילה את המדיניות האנטי-יהודית שהייתה בתוקף בעת סיפוחו. 

ואולם, לדברי המחבר, המדיניות כלפי היהודים בפרוטקטורט והקצנתה נקבעו למעשה לפי ארבעה גורמי מפתח: המדיניות המרכזית של ממשלת הרייך בברלין; פעולות מטעם רשויות הפרוטקטורט הגרמניות; הצעדים שנקטה ממשלת הפרוטקטורט בפראג; וההגבלות שהטילו שלל רשויות שלטון מקומיות ואזוריות. 

בהסתכמו על הדוחות התקופתיים שהגישה הקהילה היהודית בפראג ללשכה המרכזית להגירת יהודים ועל מגוון מקורות אחרים גרונר מתעד בפרוטרוט את השפעת הרדיפות על היהודים נתיני הפרוטקטורט, על התרוששותם ועל התמעטות סיכוייהם להגר ומבליט את חשיבותן של היוזמות האזוריות והמקומיות בהתפתחותם של הצעדים האנטי-יהודיים ובהקצנתם. לדבריו, יוזמות אחדות שיצאו מהפרוטקטורט השפיעו על קבלת ההחלטות ברייך הגרמני עצמו, ויוזמות אחרות השפיעו על צעדי שננקטו בחבלי ארץ כבושים אחרים.

המחקר מראה גם כיצד הקהילות היהודיות בפרוטקטורט ובעלי התפקידים בהן, שכל צעד וצעד שעשו נבחן בקפידה בידי הגרמנים, פעלו להקלת פגיעתן הרעה של הרדיפות על ידי הרחבתם של שירותי הרווחה, סיוע בהגירה ועזרה בהשמה לעבודה, בין השאר בניצול האינטרסים הסותרים של רשויות שונות. כן עוסק המחקר בצעדים שלא זכו לתשומת לב מספיקת במחקר כגון גטואיזציה מוקדמת בערי השדה ועבודות כפייה, וכאמור לראשונה מוצגת בהלטה פעילותם של מוסדות לא-גרמניים.

NIS 104.00

כרזה ממלכתית - יום השואה 2025

הכרזה הממלכתית הזוכה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה

תחרות "מעצבים זיכרון"

התחרות "מעצבים זיכרון" לעיצוב הכרזה הממלכתית, שזו לה השנה ה-15, מזמינה יוצרים ישראליים עכשוויים להביע קשת רחבה של משמעויות הקשורות בשואה באמצעות השפה החזותית. בכך ניתן ביטוי ליחסם של היוצרים לזיכרון השואה ולהשפעתם על עיצוב הזיכרון בחברה הישראלית. השנה זכתה בתחרות כרזה של המעצב אברהם ידען העוסקת בנושא השנתי: ״ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה בסימן שמונים שנה לכניעת גרמניה". הכרזה נבחרה על ידי וועדת שיפוט הכוללת מרצים בכירים בתחום העיצוב ומומחים להוראת השואה.

NIS 25.00

The Cold Shower of a New Life: The Postwar Diaries of a Child Survivor, Volume 6 - February 2, 1947 – July 12, 1947

 

Author :Yehuda Bacon

World-renowned Israeli artist and Holocaust survivor Yehuda Bacon began keeping adiary in July 1945, while living in a youth home in Štiřín, Czechoslovakia, shortly after his liberation. During the  past seven decades, Bacon has filled over 240 notebooks. His diary is a mosaic of words and drawings through which he remembers his past, contemplates his present, and  imagines his future Bacon was born in Moravská Ostrava, Czechoslovakia. In 1942, aged thirteen, he was deported with his family to Theresienstadt. In 1943 he was sent to Auschwitz-Birkenau, where he was interned in the family camp; a few months later, he was among a group of teens selected to work as forced laborers. Bacon survived death marches to Mauthausen and Gunskirchen before he was finally liberated, only to discover that his family had been murdered, aside from one sister who had left Czechoslovakia before the war. Upon his return to Czechoslovakia, Bacon lived in a provisionary youth  home run by the humanist Přemysl Pitter. In 1946, Bacon immigrated to Eretz Israel and studied at the Bezalel Academy of . Arts and Design, later becoming a professor of graphics and drawing and achieving fame as an artist

NIS 117.00

והשחרור לא בא: יומן ממחנות עבודה ומצעדת מוות

יוסף (יוסק) גיסר
בעריכת עידית גיל

"מרוב תאבון אוכל בערב את הלחם בלי להשאיר שום דבר לבוקר. כך יהיה גרוע יותר. לכן אני מסלק את המחשבות על שובע. אנ ימשתדל לחשוב על אחרי המלחמה ועל ספרים, זה הדבר שאני חולם עליו מילדות, כדי להתפרסם איכשהו. אני מתבייש במחשבה זו, אבל היא אוחזת בי חזק, שפעם אוכל למסור דיווח עיתונאי על התקופה שבה אני חי או אומר בצורה נועזת יותר: להיות סופר. כתבתי זאת אבל אני חושש מאוד מהווידוי שלי". (מתוך יומנו של יוסק גיסר, יום שלישי, 5 בדצמבר 1944)

 

יוסף (יוסק) גיסר, צעיר יהודי, בן למשפחת חייטים ענייה מרדום שבפולין, כתב יומן בשפה הפולנית בעת שהיה אסיר במחנות עבודה ואולץ להשתתף בצעדות המוות ממחנה אחד למשנהו לקראת סוף המלחמה. ביומן מתועדים חייהם הקשים מנשוא של אסירי המחנות: עבודת הכפייה המפרכת, המחסור בתזונה בסיסית, תנאי התברואה האיומים, המחלות, הטלטלות הרגשיות והמעברים בין המחנות. היומן מעלה תרומה חשובה גם להבנת היחסים בין האסירים היהודים ומעיד על מאמצי ההישרדות הפעילים שלהם.

יוסק גיסר נספה בצעדת המוות שעות לפני השחרור. הוא היה נותר באלמוניותו אילולא הפקיד חברו ששרד, אברהם פישמן, את היומן בבית לוחמי הגטאות ובכך הציל לפחות את המילים, את ביטויי הייאוש והתקווה ואת רצונו העז של יוסק לשרוד ולהיות לעיתונאי וסופר אחרי המלחמה. ככל הידוע, יומנו של יוסק הוא היומן היחיד אשר נכתב בצעדת מוות שהתגלה עד כה, והוא מוגש בתרגום מוער לעברית. מדפי היומן בוקע ועולה קולו של צעיר יהודי חפץ חיים, אחד מרבים כל כך שנספו בשואה.

NIS 78.00
Close